חייבים להתאחד, קונן קלמן ליבסקינד בטור השבועי שפירסם אתמול.
שבועיים לא כתבתי פה מילה. נטלתי על עצמי ״שתיקה פייסנית״, וקיוויתי שתבחינו ב-״שתיקתי הרועמת״ – עוד מונחי ״אחדות״ שבהם נופפו תאומיו הרוחניים של קלמן.
אבל כשקראתי את הטור המתקתק של קלמן, פשפשתי בזכרוני שמא פספסתי משהו.
הטור הראשון של קלמן לאחר טבח ה-7.10 הוקדש – כמה מפתיע, ליריביו הפוליטיים, כלומר ל-״שמאלנים״ שטעו באופן שבוא טופלה מפלצת הטרור של חמאס.
אומנם, האחריות לספק ביטחון היא של ממשלת ישראל, אבל הרבה יותר נוח לתקוף גורמים אחרים. בשם ״האחדות״ כמובן.
בהמשך נראה שהמוטיב הזה חוזר על עצמו.
הטור הבא עסק באירועים שהביאו במישרין למחדל ה-7.10 – כלומר באוסלו, בנסיגה מלבנון ובהתנתקות. אומנם, מאז האירוע האחרון מבין אלה חלפו כמעט שני עשורים, אבל מה שקרה בהם לא מעניין, כי אז נצטרך לבוא בטענות לממשלה.
עוד בטור: שיר הלל לשרה אורית סטרוק, שלא רק שלא אחראית – אלא ראויה לשבח.
הלאה.
בחלוף 20 ימים מהטבח, ובשם האחדות, הגיע הזמן לעסוק במי שממש אשם במחדל – בית המשפט העליון.
הרי לכולנו ברור שיש קשר ישיר בין פסק דין מלפני עשור שבו הקלו בעונשו של מחבל, לבין כל מה שקרה לאחר מכן. מה יש לבוא בטענות לממשלה, כשהשופטים מנעו ממנה לנצח ולספק לנו ביטחון ומשילות?
כשעבר חודש מהטבח, בשלה העת לכתוב נגד המגזר הערבי בישראל, וכמובן נגד מנסור עבאס שהעז להצטרף לקואליציה שהקימה את ״ממשלת השינוי״ ולהשאיר את סמוטריץ׳ וסטרוק באופוזיציה.
הביקורת על הממשלה שבמשמרת שלה התרחש המחדל – תמשיך לחכות. יותר דחוף להכפיש ערבים. הכל למען ״האחדות״.
חלף שבוע, וקלמן המאוחד שלנו חזר לתחביב הישן והטוב – לפשפש בארכיון, למצוא פסק דין מאובק של בית המשפט העליון, וכך למצוא בו שוב את האחראי המרכזי למחדל. השופטים יכולים להתנחם בכך שהפעם קלמן מצא אשמה גם בשב״ס.
אין כמובן ספק שיש קשר ברור בין תנאי הכליאה של מחבלי החמאס לבין הטבח.
ב-17.11 קלמן כבר לא הצליח להתאפק, ויצא בטור חנופה מלא-מלא לשר האוצר והמינהל האזרחי בצלאל סמוטריץ׳. זאת, לצד ביקורת תקיפה במיוחד על עוד גוף אמורפי שאחראי לאסון.
הגוף הזה הוא כמובן לא הממשלה, אלא ״התקשורת״, שלצד ״הפקידים״ מפריע לשר החרוץ שלנו להכניע את הטרור ולהזניק את הכלכלה.
הטור הבא עסק שוב בתקשורת הרופסת והשמאלנית שלנו, שהביאה עלינו את עסקת שליט ומשרתת את חמאס ברוח הגבית שהיא נותנת למשפחות החטופים.
כמובן, שההובלה של קלמן את הקמפיין המחליא נגד משפחות החטופים ״השמאלניות״ – נעשתה בשם האחדות.
תיכף נראה שאפשר גם אחרת, אבח בתנאי שאתה חושב כמו קלמן.
כמו שבשבת, הטור שלאחר מכן חזר לעסוק במיעוט הערבי בישראל.
אומנם, בחודשיים שחלפו מפרוץ המלחמה ועד לטור הזה – התבדו כל נבואות הזעם המשיחיות על ״שומר חומות 2.0״. אבל למה לברר את העובדות או לבזבז טור על מסרים מאחדים כשאפשר להסית נגד הערבים הרעים שתיכף מצטרפים לחמאס?
נמשיך.
באופן מאוד מפתיע, הטור הבא של קלמן עסק בהאדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, ובמתקפה חסרת פשרות במי שהפיצו את ״עלילת הדם״ כאילו לעיסוק של צה״ל באיו״ש יש קשר כלשהו לכך שלא היו מספיק כוחות שנפרסו בגבול עם רצועת עזה.
בטוחני שכולכם רואים את האחדות מבצבצת מבין שורות הטור.
שני הטורים הבאים חזרו לעסוק בחטופים.
הראשון הוא טור עוטף ומחבק – כפי שראוי (בלי ציניות) – לאליהו ליבמן, שבאותה עת בנו נחשב כחטוף.
לעומת זאת, הטור השני היה כולו מתקפה ארסית נגד רונן צור, שפעילותו משרתת את סינוואר. לא פחות.
אחדות? רק אם אתה מחזיק בתפיסה המשיחית של קלמן.
בטור הבא, ואני יודע שאולי תיפלו מהכסא – שוב חיבוק חם למגזר המקופח של המתיישבים ביהודה ושומרון.
מבחינת קלמן, אין דבר כזה ״אלימות מתנחלים, וצה״ל מסתיר מידע שהיה מאפשר לציבור להיווכח בדברים.
אני משוכנע שגם הטור הזה הביא לאחדות בין קלמן לבין מי שחושב בדיוק כמוהו.
קשה להאמין, אבל הטור הבא שפורסם – עסק גם הוא בתפארת ״הציונות הדתית״.
בשם האחדות, קלמן התעקש לכתוב את מחיר הדמים שכל מגזר וכל שבט שילמו. אני באמת מתקשה למצוא משהו יותר מאחד מזה.
בינתיים, חלפו שלושה חודשים מאז הטבח. אבל ביקורת על הממשלה שהציונות הדתית חלק ממנה? זה עדיין לא.
בטור הבא חזרנו לדמויות שהופיעו במערכה הראשונה – עיתונאים, אוסלו, ההתנתקות וכו׳. שלא נשכח מי באמת אחראי למחדל.
הפעם, יש גם דמויות משנה שאפשר לחבוט בהם, בדמות ״בכירי צה״ל״.
לשם שינוי, קלמן סוף סוף עסק ברמטכ״ל, שללא ספק נושא באחריות. איכשהו, לא נותר מקום לכתוב על מי שנמצא מעליו.
וכמו גלגל, הטור שלאחר מכן חזר לתקוף את הערבים המפחידים – מוחמד מג׳אדלה ואחמד טיבי. מה יותר דחוף מזה?
וכדי שלא תישארו במתח, הטור העוקב חזר שוב לתקוף את ״האולפנים״ ואת ״הגנרלים״ שדורשים את השבת החטופים.
מדובר כמובן במסרים מאחדים, בתנאי שהכוונה היא להתאחד מאחורי ממשלת המחדל.
גם שני הטורים שפורסמו בפברואר לא הביאו עימם בשורות חדשות, אלא דווקא ניגונים מוכרים:
טור הערצה לשרה אורית סטרוק, שהיא שרה בממשלה ולכן אין לה שום אחריות למחדל; ועוד טור השתלחות ברונן צור, שהוא אזרח פרטי ולכן חשוב – בשם האחדות – לבקר אותו בלי סוף. בואו נתאחד נגד רונן צור הרשע!
עוד שני טורים, ועוד פזמון חוזר:
טור אחד הוקדש לתקיפת התקשורת, בדגש על תאגיד השידור ״כאן״, שהעז לשדר תוכניות ״שמאלניות״. על אילה חסון קלמן כנראה לא שמע.
הטור השני? שוב, הערבים הרעים האלה שתיכף עושים לנו עוד ״שומר חומות״.
אבל העיקר שהגענו למרץ, וטרם קראנו ביקורת על הממשלה.
טור ההמשך נגד הערבים לפחות כלל גיוון מסוים – הפעם קלמן גם יצא בשצף קצף נגד הרשות הפלסטינית ואבו מאזן.
בטור הזה קלמן חזר לתחביב ישן שלו: הפיכת טורו השבועי לתיבת תהודה של עמותות שהוא חפץ ביקרן, כמו ״רגבים״ ו-״התנועה למשילות״.
ואיך אפשר בלי עקיצה לנדב ארגמן, שלא מבין כלום בטרור?
חשוב להתאחד, זוכרים?
קלמן שלנו, יחד עם יקיריו שממש במקרה חושבים בדיוק כמוהו – הם נורא רוצים שכולנו נהיה מאוחדים.
אבל, מעשה שטן, יש כל מיני ״רמטכ״לים ואלופים בצה״ל, ראשי מוסד וראשי שב״כ״ שאומנם הקדישו את חייהם למדינה – אבל הם ״עמוסי שנאה״.
המודעות העצמית התאבדה בדרך.
אנחנו כבר באפריל, שהביא איתו הפתעה כפולה:
עוד טור, מספר מי יודע כמה, נגד עיסקת החטופים שבאותה עת נראתה הולכת ומתגבשת (ושכנראה היתה טובה מזו שעל הפרק כיום).
בנוסף, במקום עקיצה בשוליים – טור שלם הוקדש לאחד האחראים הראשיים למחדל, הלא הוא ראש השב״כ לשעבר נדב ארגמן.
מלא אחדות.
הטור שפתח את חודש מאי היה מהדורה חוזרת של הטורים שאיפיינו את קלמן בראשית השרשור – האשמת ״תפיסת העולם של השמאל״ במצב הביטחוני, לצד הרעפת שבחים דביקים לשר בצלאל סמוטריץ׳, שנורא רצה להציל אותנו מעצמנו, אבל כל מיני תבוסתנים לא נתנו לו.
חשבתם שיש לשר הבכיר אחריות כלשהי? תחשבו שוב.
כדי שלא נתגעגע יותר מידי, הפבטור שחתם את חודש מאי חזר קלמן לעסוק ב-״תקשורת״, שעוסקת בשטויות כמו ״סרטון ההמרדה״.
עוד תמצאו בטור מילים תקיפות בגנות ״אחים לנשק״ וכל מיני ״גנרלים״, שהם האחראים האמיתיים למחדל.
הממשלה? סמוטריץ׳ מכהן בה, אז לא יתכן שנבוא אליה בטענות. בכל זאת, אחדות.
לסיום, הטור בשבוע שעבר, שבו חשף קלמן את הבעיה הכי גדולה במדינת ישראל ביוני 2024: החלטות זניחות שקיבלו שופטים בתיק חסר חשיבות.
חשוב מאוד, בלי ציניות, לדבר על מצוקת המילואימניקים. אבל הכי טוב לעשות זאת באמצעות הכפשת שופטים בתיק בודד, ולא חלילה לעסוק במדיניות הכוללת של הממשלה.
ועד כאן טוריו של קלמן מאז ה-7.10 ועד היום.
למען ההגינות, אציין שהיו גם כמה טורים ברוח מעט שונה, אבל לדעתי הם לכל היותר היוצאים מן הכלל שבאו ללמד על הכלל.
והכלל הוא הכל חוץ מאחדות: התקפות נגד ״השמאל״, התקשורת, מערכת המשפט, המגזר הערבי, ״הגנרלים״, רונן צור, אוסלו וההתנתקות.
