לפני החגים יתחדש הכל, ומחר יתחדשו הדיונים ב-"תיקי האלפים". לרגל המאורע, נחזור לפסק דין מעניין שפורסם בשבוע שעבר, ובו – פעם נוספת – התייחסות של ביהמ"ש העליון ליסודותיה של עבירת השוחד.
וכרגיל, מי שירצה – ימצא את הדימיון לתיק האחר.
במרכז הפרשה: שוטר ששימש בעבר כרכז מודיעין, הוא המערער, ושישה אישומים בעבירות שחיתות.
אנו נתמקד בארבעת האישומים הראשונים, העוסקים בקשר בין המערער לבין אדם שכונה "ברוך", אשר ניהל בית בושת בחיפה.
באישומים נטען כי המערער סייע לברוך בדרכים שונות, והואשם בלקיחת שוחד ובהפרת אמונים.
ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בכל האישומים, והוא ערער נגד הרשעתו. את פסק הדין המרכזי כתבה רונן.
רונן חזרה על ההלכה, שאושררה לאחרונה ב-"פרשת שמעוני", לפיה הנחת המוצא העובדתית היא שאם עובד ציבור מקבל טובת הנאה מכאלה ה-"נזקקים לשירותיו" – הרי שמדובר בשוחד, ולא במתנה תמימה.
כלומר, לא המדינה היא שצריכה להוכיח שעובד הציבור קיבל את טובת ההנאה במסגרת יחסי שוחד, אלא עובד הציבור הוא שצריך להוכיח את ההיפך.
בענייננו, המערער טען כי קיבל מברוך טובות הנאה בשל החברות ביניהם, ולא בשל תפקידו כשוטר.
אלא שהטענה סתרה ע"י הראיות בתיק, ולכן לא שכנעה את רונן.
למשל, רונן ציינה שהשיחות בין השניים כללו שימוש ב-"שמות קוד", וכן שהמערער עצמו טען שלא באמת סייע לברוך, אלא "רק יצר מצג שווא של מי שמסייע לו" (דהיינו, המערער הסכים שברוך פנה אליו בשל תפקידו הציבורי, גם אם הכחיש שבפועל נתן לברוך תמורה).
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים.
נקודה מעניינת נוספת אליה התייחסה רונן היא הערך הנמוך של טובות ההנאה שקיבל המערער מברוך, כלומר השווי של המתת.
רונן קבעה שאין בכך כדי לסייע למערער, משום שגם טובת הנאה שערכה קטן, *ואפילו בין מכרים* – יכולה להוות מתת שוחדי. השאלה היא האם המשוחד יצליח להפריך את ההנחה שמדובר בשוחד.
בהמשך, רונן שבה והזכירה לכולנו כי "המחוקק קבע שוליים רחבים במיוחד ליסוד העובדתי העומד בבסיסן של עבירות השוחד": לא צריך שהמתת יהיה כסף, והוא יכול להיות בעצם כל דבר, וכאמור אפילו משהו שערכו "האובייקטיבי" הוא נמוך.
אז האם מתת יכול לבוא לידי ביטוי בסיקור תקשורתי? כמובן שכן.
בהתאם, רונן דחתה את הערעור, והותירה את הרשעת המערער בעינה.
למען שלמות התמונה יאמר שגם הערעור על ההרשעה באישומים הנוספים נדחה, ולקינוח אפילו התקבל ערעור המדינה, כך שעונשו של המערער הוחמר ב-150% (!) – מ-18 ל-27 חודשי מאסר.
השופט הבא היה עמית, שהסתפק כהרגלו בדברים חדים וקצרים.
עמית קבע, שכל מה שהמערער קיבל מברוך – היה האפשרות לעשות שימוש בדירה כעשר פעמים. אבל, "על אף השווי הנמוך של טובת הנאה זו, ועל אף שיש לראותה גם על רקע יחסי הידידות והחברות שנוצרו בין השניים, עדיין מדובר במתת".
בנוסף, עמית הזכיר שקיומו של "מניע מעורב" – לא מונע הרשעה בשוחד.
כלומר, אם עובד ציבור מקבל טובת הנאה מאדם מסוים, אזי גם אם חלק ממתן טובת ההנאה הוא תמים וכשר – אין מניעה להרשיע בשוחד אם חלק אחר היה שוחדי. דהיינו, טענה של מקבל שוחד לפיה קיבל טובת הנאה גם או בעיקר בשל יחסי החברות – היא טענת סרק.
לכן, עמית הצטרף לרונן, וגרוסקופף הצטרף לשניהם.
ועד כאן פסק הדין. כאמור, היו בו עוד סוגיות מעניינות (למשל, עדות עד המדינה באישום נוסף), אבל נסתפק בכך, ונעבור לקצת פרשנות:
אין בפסק הדין חידוש ממשי. אלא שמאחר שבימינו כל החלטה שיפוטית נבחנת במשקפיים של השפעתה על "תיקי האלפים" – פסק הדין כרגיל מסייע בהפרכת הספינים הקבועים.
פסק הדין הוא מסמר נוסף בארון של הספין ביחס לבעייתיות כביכול שבביסוס אישומים על טובות הנאה כמו סיגרים, שמפניות או "היענות חריגה". השוטר בענייננו הועמד לדין, הורשע בלא פחות מאשר שלוש עבירות של לקיחת שוחד, ונכנס לכלא – משום שהמשחד נתן לו להשתמש בדירה שלו כעשר פעמים. מה ששמעתם.
בהתאם, פסק הדין גם מחליש את קו ההגנה העיקרי של נתניהו ב-"תיק 1000" – הן בנוגע ליחסי החברות (שאינם במחלוקת) בינו לבין מילצ'ן, והן בנוגע לניסיון לצמצם את היקף טובות ההנאה שקיבל לכאורה ממילצ'ן ומפאקר.
אומנם, נתניהו מואשם בתיק זה "רק" בהפרת אמונים, אך הדברים הם בבחינת קל וחומר.
וכמובן, פסק הדין ממשיך את המגמה הברורה של ביהמ"ש העליון בתקופה האחרונה, בה הוא שב ומבהיר את ההלכה לגבי רוחבה של עבירת השוחד, ואת "היפוך" נטל ההוכחה במקרה שבו התביעה מצליחה להוכיח שעובד הציבור קיבל טובת הנאה.
כל זה לא ימנע כמובן את המשך קריסת התיקים החל ממחר ב-9:00.
ערב טוב.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/twOLcy0A5w