היום הגיעה לסיומה פרשת רצח שזעזעה את המדינה בנובמבר 2022 – רצח יורי וולקוב על ידי עדי מזרחי.
לימים, המדינה ומזרחי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו מזרחי הודה והורשע בעבירה של רצח באדישות. היום, נגזרו עליו 16 שנות מאסר.
בואו ננסה לנסות ולהסביר מה בעצם קרה פה.
למי שלא זוכר, מדובר ברצח שבוצע במעבר חצייה בחולון בשעת ערב ביום 23.11.2022. מזרחי, שרכב על קטנוע, כעס על ילנה, רעייתו של יורי, שצילמה אותו, ודרש שתמחק את הצילום.
יורי הבחין במתרחש ונעמד בין מזרחי לבין ילנה. בתגובה, מזרחי שלף חפץ חד, דקר את יורי בליבו דקירה קטלנית אחת – ונמלט.
מיד לאחר מכן, המשטרה פתחה בחקירה – ובחלוף חודש, בתאריך 22.12.2022 הוגש נגד מזרחי כתב אישום, אשר ייחס לו עבירה של רצח בכוונה.
ומה זה בעצם "רצח בכוונה"?
עד שנת 2019, ומבלי להיכנס לכל מיני חריגים והסתעפויות, עבירות ההמתה המרכזיות שהיו קיימות בישראל הן רצח בכוונה תחילה והריגה.
בשנת 2019 נולדה "הרפורמה בעבירות המתה", שביטלה את עבירת ההריגה ופיצלה את עבירת הרצח לשניים:
א. רצח בנסיבות מחמירות, שהעונש בגינה הוא מאסר עולם חובה (כמו רצח בכוונה תחילה לפני הרפורמה).
ב. רצח בסיסי, שהוא מעשה של המתת אדם בכוונה או באדישות, שהעונש בגינה הוא עד מאסר עולם.
כדי להאשים אדם ברצח בנסיבות מחמירות, המדינה צריכה להוכיח שהמעשה בוצע בלפחות אחת מתוך 11 הנסיבות המנויות בחוק. אם אף אחת מן הנסיבות הללו לא מתקיימת – אז לכל היותר ניתן להאשים ברצח בסיסי.
בעניינו של מזרחי לא התקיימה אף נסיבה, ולכן הוא הואשם, כאמור, ברצח (בסיסי) בכוונה.
ומה לגבי לאבחנה בין רצח בכוונה לבין רצח באדישות?
ובכן, כדי להרשיע ברצח בכוונה, צריך להוכיח שהנאשם רצה להמית את הקורבן. לעומת זאת, אם הוא פעל בשיוויון נפש לגבי האפשרות שהקורבן ימות, הרי שמדובר באדישות.
בכל מקרה, הרשעה ברצח בכוונה או ברצח באדישות – היא הרשעה באותה עבירה.
כלומר, העבירה שבו יורשע אדם שהורשע ברצח בכוונה, והעבירה שבה יורשע מי שביצע רצח באדישות היא בדיוק אותה עבירה – עבירת הרצח הבסיסי.
ההבדל בין ההרשעות יבוא לידי ביטוי בעונש, שכן כמו שכולכם מנחשים רצח בכוונה הוא חמור יותר אשר רצח באדישות. וכזכור, העונש הוא עד מאסר עולם.
כעת, נחזור לרגע לעניינו של מזרחי.
כאמור, מזרחי הואשם ברצח בכוונה. במסגרת ההליך, הצדדים הופנו להליך של גישור פלילי. ומה זה בעצם "גישור פלילי"?
באופן כללי, כל הליך של גישור הוא כזה שנועד לנסות להביא את הצדדים להסכמה – להבדיל מהליך שיפוטי "קלאסי" שאמור להכריע במחלוקת ביניהם.
למגשר אין סמכות לכפות על הצדדים שום דבר. הוא יכול לנסות לשכנע, הוא יכול לשקף את המצב המשפטי והוא יכול להמליץ. אבל בסופו של דבר, כדי שהליך גישור יסתיים בהצלחה – הצדדים חייבים להסכים, מרצונם, על פשרה מסוימת.
וזו כמובן גם התכלית של מוסד הגישור הפלילי – מוסד שאין לו זכר בחוק.
הגישור הפלילי נוצר בשל אילוצים בשטח, בדגש על העומס הגובר והולך על בתי המשפט, ומתוך רצון לסיים הליכים פליליים ללא צורך בשמיעת ראיות מייגעת והכרעת דין.
לפיכך, עם השנים התפתחה פרקטיקה של קיום גישור, באמצעות שופט מגשר, במטרה לנסות ולהביא את המדינה ואת הנאשם לכרות הסדר טיעון.
ומה זה "הסדר טיעון"?
הסדר טיעון הוא מעין חוזה בין המדינה לבין הנאשם, שבו הנאשם מודה ומורשע בביצוע עבירה בבית המשפט, ובתמורה מקבל הקלה כלשהי. ההקלה הזו יכולה להיות שנמוך של האישום, ביטול של חלק מהעובדות או מהעבירות, הסכמה על עונש, וכו'.
ותתפלאו, גם להסדרי טיעון אין זכר בחוק.
בדומה למוסד הגישור הפלילי, שתכליתו להביא את הצדדים לכרות הסדר טיעון – גם מוסד הסדרי הטיעון כשלעצמו הוא כל כולו יציר הפסיקה.
כמו כל המצאה, גם הוא נולד כתוצאה מצורך – העומס העצום על בתי המשפט, כמו גם הסירבול ההולך וגובר של ההליך הפלילי, הביאו לכך שנוצר הכרח במנגנונים אלה.
שני המנגנונים – הסדרי טיעון, ולאחר מכן גישור פלילי – התפתחו אם כן אבולוציונית, ללא התערבות המחוקק שמצידו לא הסדיר אותם מעולם, ובאמצעות פסיקה של בית המשפט העליון. ממש "משפט מקובל" אנגלי קלאסי.
ובעניינו של מזרחי, הצדדים ניהלו כאמור הליך גישור – ואפילו הגיעו להסכמה ולהסדר טיעון.
לפני שבוע, ב-25.6, הצדדים הציגו את הסדר הטיעון בפני בית המשפט המחוזי.
ב-"לב" ההסדר עמדו שתי הסכמות מרכזיות: האחת, העבירה שבה מזרחי יודה ויורשע תהיה רצח באדישות (ולא רצח בכוונה); והשנייה, שהעונש שיושת עליו יהיה 16 שנות מאסר.
קודם כל, בוא ננסה להבין את השינוי מכוונה לאדישות.
לכאורה, לא היה שום צורך בשינוי הזה. ממילא, העבירה שבה מזרחי יורשע היא אותה עבירה, ומה שחשוב מבחינתו זה העונש, ולא המשמעות המשפטית שתגדיר את מעשיו.
במילים אחרות, השאלה היא מדוע היה חשוב לצדדים "לשנמך" את המעשה מרצח בכוונה לרצח אדישות, אם ממילא הוסכם על 16 שנות מאסר?
ובכן, התשובה היא שהסדר טיעון הוא כאמור מעין חוזה בין המדינה לבין הנאשם. ומכלל ההן אנו שומעים לאו – בית המשפט אינו צד להסדר הטיעון. ומה זה אומר?
המשמעות המרכזית היא שגם אם המדינה והנאשם הגיעו ביניהם להסכמה, בדגש על הסכמה לגבי העונש – היא לא מחייבת את בית המשפט.
זאת אומרת, שיכול להיווצר מצב שבו המדינה הסכימה לבקש מבית המשפט להשית על נאשם עונש קל יחסית, מסיבות שונות (שתיכף נדבר עליהן). הנאשם מצידו הודה והורשע – ואז בית המשפט החליט שהעונש קל מידי, והוא לא מכבד את ההסכמה בין המדינה לבין הנאשם, וגוזר על הנאשם עונש חמור יותר.
כדי שבית המשפט יעשה זאת, הוא צריך להשתכנע שיש פער בלתי ניתן להכלה בין חומרת המעשים שבהם הנאשם הודה לבין העונש שהצדדים הסכימו עליו.
בית המשפט לא צריך לקבוע האם העונש ראוי לדעתו, אלא האם העונש נמצא בתוך מעין "מתחם סבירות", ורק אם הוא השתכנע שיש חריגה – רק אז הוא יתערב.
כעת, ברור מדוע היה חשוב למזרחי "לשנמך" את הרצח מכזה שבוצע בכוונה לכזה שבוצע באדישות, אף על פי שהוא הגיע להסכמה עם המדינה לגבי העונש:
מצד אחד, למדינה היה חשוב שמזרחי יורשע ברצח, ולא בשום עבירה פחותה מכך. עבירה של רצח באדישות פחות חמורה מרצח בכוונה, אבל עדיין התווית היא "רצח".
מצד שני, אם ההרשעה היתה ברצח בכוונה, אז "תג המחיר" העונשי היה צריך להיות גבוה יותר (בהכללה גסה מאוד, אפשר לומר שהפער בין רצח בכוונה לבין רצח באדישות כעשר שנות מאסר).
לכן, אם ההרשעה היתה ברצח בכוונה, היה חשש כבד שבית המשפט לא יכבד את הסדר הטיעון לגבי העונש של 16 שנות מאסר.
כעת, ניגש לשאלת מיליון הדולר:
הרי ברור שהמדינה לא סתם החליטה לצ'פר את מזרחי.
אז למה היא הסכימה "לשנמך" את האישום מרצח בכוונה ברצח באדישות, ולמה היא הסכימה להסתפק ב-16 שנות מאסר בלבד?
לכאורה, מדובר ברצח שתועד בכמה מצלמות, וגם היו ראיות משכנעות לגבי זהותו של מזרחי כמי שדקר.
באופן כללי, מידת הגמישות של המדינה בהסדר טיעון היא פונקציה של שני משתנים עיקריים:
המשתנה המרכזי הוא עוצמת הראיות. המשתנה המשני הוא כמות התשומות שידרשו לצורך ניהול ההליך, ושאותן ניתן לחסוך באמצעות הסדר טיעון.
ככל שהראיות חזקות יותר, והתשומות מעטות יותר – כך הגמישות תפחת.
לפי דברי הפרקליטות בדיון שבו הוצג הסדר הטיעון, הטעם לכריתתו היה ראייתי, שכן נוצר "נזק משמעותי וממשי בראיות", בשל הטיפול הרפואי שקיבל וולקוב בזירת האירוע, באמבולנס ובבית החולים.
כל אלה גרמו "לקושי ראייתי ממשי ביחס ל-'מנגנון המוות'", והשלמת חקירה שבוצעה לא פתרה אותו.
כלומר, הפרקליטות חששה שהיא לא תוכל להוכיח, ברף הכל כך גבוה שנדרש לצורך הרשעה פלילית, שהדקירה של מזרחי היא היא שהביאה למותו של וולקוב.
זה אולי נשמע לכם מופרך ("נו באמת, דקרו אותו בלב, אז ממה כבר הוא יכול למות?!") – אבל הראיות לא בפנינו, והכללים של המשפט הפלילי הם נוקשים.
היום, פורסם גזר הדין.
רוב שופטי בית המשפט המחוזי החליטו לכבד את הסדר הטיעון, ולהשית על מזרחי 16 שנות מאסר בפועל, אף שמצאו שמדובר בעונש מקל. שופט המיעוט סבר שיש לסטות מההסדר ולהשית על מזרחי 20 שנות מאסר, משום שמצא סטייה ניכרת מהעונש הראוי.
תם ונשלם.
לזכרו של יורי וולקוב ז"ל.
קישור לגזר הדין המלא:
https://t.co/0BYekPlH1i