רגע לפני תחילת אירועי יום השנה לטבח ה-7.10, בואו תשמעו סיפור – עם תוצאה קצת מוזרה – על פסק דין שפורסם הבוקר בבית המשפט העליון.
במוקד הסיפור: אדם בשם רפעת עודה, שהורשע ברצח אדם אחד, ובניסיון רצח של אדם אחר, במסגרת עימות אלים שהתרחש בחיפה בשנת 2014.
בשרשור הזה, אנחנו נתמקד רק בעבירת הרצח, ונתעלם מניסיון הרצח.
בגין מעשה הרצח, יוחסה לעודה עבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיתה קיימת בשנת 2014, ואשר העונש בגינה היה מאסר עולם כעונש חובה.
לכן, מאחר שעודה הורשע כאמור ברצח, כביכול גזר הדין הוא אוטומטי, ועונשו צריך להיות מאסר עולם.
אלא שטרם הרשעתו של עודה, באה לעולם "הרפורמה בעבירות המתה", שביטלה את עבירת הרצח בכוונה תחילה, ובמקומה נחקקו שתי עבירות:
א. רצח בנסיבות מחמירות, שהעונש בגינו הוא מאסר עולם כעונש חובה.
ב. רצח "רגיל", שהוא המתה בכוונה או באדישות, שהעונש בגינו הוא מאסר עולם כעונש מקסימום.
לכן, כאשר בית המשפט המחוזי הכריע את דינו של עודה, הוא נדרש לבחון האם לאחר "הרפורמה בעבירות המתה" יש לראות את מעשה הרצח ככזה שבוצע בנסיבות מחמירות, ואז ממילא העונש הוא מאסר עולם – או כרצח "רגיל", ואז יש גמישות לגבי העונש.
ובהכרעת הדין נקבע שבענייננו מתקיימות נסיבות מחמירות.
לפיכך, עודה הורשע ברצח בכוונה תחילה (שהיא העבירה שיוחסה לו לפי הדין "הישן"), ומאחר שמעשה הרצח שביצע הוא רצח בנסיבות מחמירות (לפי העבירה הקיימת בדין "החדש") – העונש שיש להשית עליו הוא מאסר עולם.
שלא במפתיע, עודה הגיש ערעור לבית המשפט העליון – וערעורו התקבל באופן חלקי.
בית המשפט העליון (אלרון, בהסכמת שטיין וכנפי-שטייניץ) קבע שעודה אומנם ביצע את מעשה הרצח, אבל שלא מתקיימת אף נסיבה מחמירה.
לכן, לפי הדין "החדש" – העבירה שבה היה מורשע אילו הרצח היה מתבצע היום היא עבירת הרצח "הרגיל", שהעונש בגינה הוא עד מאסר עולם.
ולמה זה רלבנטי לענייננו?
ובכן, משום שחוק העונשין קובע שאם השתנה העונש לגבי עבירה מסוימת – על הנאשם בעבירה יחול הדין המקל.
למשל, אם אדם ביצע עבירה שעונשה 5 שנות מאסר, וטרם הרשעתו החלוטה העונש שקבוע בחוק בגין אותה עבירה הופחת ל-3 שנות מאסר – אז הוא ייחשב כמי שביצע עבירה שעונשה 3 שנות מאסר בלבד.
ובענייננו, הגם שהעבירה של רצח "רגיל" לא היתה קיימת בשנת 2014, כלומר בזמן שעודה ביצע את הרצח – מאחר שהרצח לא בוצע בנסיבות מחמירות, הרי שאם היה מבצע את הרצח כיום הוא היה מורשע "רק" בעבירת הרצח "הרגיל".
ולכן, מדובר בדין מקל, שכן העונש בגין עבירה זו הוא עד מאסר עולם.
לפיכך, ביהמ"ש העליון קבע שיש להחזיר את התיק למחוזי, על מנת שישמע טיעונים לעונש ויגזור את דינו של עודה.
אז ההליך אכן הושב לבית המשפט המחוזי, שקבע עונש של 30 שנות מאסר.
הפעם, שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון – כאשר המדינה טענה שיש להחמיר את העונש ולהעמידו על… מאסר עולם.
נפתח רגע סוגריים, כי בטח חלקכם שואלים – מה זה משנה 30 שנה או מאסר עולם? ממילא מאסר עולם הוא עד 30 שנה (יש גם מי שסבורים שעד 25 שנה).
ובכן, לא:
מאסר עולם, כשמו כן הוא – מאסר עד עולם. עד המוות. זה נכון שכמעט תמיד מאסר העולם נקצב למספר שנים נקוב, אבל משפטית זה ממש לא אותו דבר.
סגרנו סוגריים.
אז מתי ישיתו עונש מאסר עולם כעונש המקסימום (ולא החובה), על אדם שביצע עבירת רצח "רגיל"?
מאז שנחקקה "הרפורמה בעבירות המתה", היו שני מקרים כאלה, כאשר בשניהם העונש הועמד על מאסר עולם בשל נסיבות המעשה – שהיו כל כך קשות שהצדיקו את העונש המקסימלי.
ומה לגבי עודה?
אלרון, שכתב את חוות הדעת המובילה, קבע שיש להשית מאסר עולם גם על עודה, אבל לא בגלל נסיבות המעשה – אלא בשל נסיבות העושה.
אלרון קבע שאם לאדם שהורשע ברצח "רגיל" יש עבר פלילי משמעותי המעיד על מסוכנות יוצאת דופן, או אם יש לו הרשעה קודמת בעבירת של המתת אדם – אפשר לגזור מאסר עולם.
בעניינו של עודה, הסתבר שבשנת 1989 הוא הורשע בהריגת שני אחים (בני 14 ו-18) ובניסיון רצח של אמם, שנותרה משותקת.
אלרון קבע שהעובדה שעודה שוב נטל חיים של אדם אחר, לאחר שכבר הורשע בכך בעבר – מצדיקה את השתת העונש המקסימלי האפשרי, שהוא מאסר עולם.
לכן, אלרון קיבל את ערעור המדינה.
מינץ הסכים עם אלרון.
סולברג הצטרף לתוצאה, אבל מההערה הקצרה שהוסיף נראה שלשיטתו נסיבות המעשה הצדיקו כשלעצמן השתת מאסר עולם, וזאת אפילו ללא צורך בבחינת נסיבות העושה. קל וחומר שזו התוצאה הנכונה כאשר מביאים בחשבון גם את העבר הפלילי המכביד.
וכך, ערעור המדינה התקבל פה אחד.
אם כן, בשורה התחתונה שלושת השופטים קבעו שיש לגזור על עודה עונש של מאסר עולם.
כעת, אתם אמורים להתגרד ולשאול:
אם בסופו של דבר הושת על עודה מאסר עולם, למה ההליך הוחזר לבית המשפט המחוזי? בשביל מה לעשות סיבוב של 360 מעלות ולהגיע לאותה נקודה?
וזו אכן שאלה ראויה.
שיהיה ערב שקט.
קישור לפסק הדין המלא:
https://t.co/J2qzru48s3