תכירו את ״אברהם בלוך – כתב משפט״, שמגדיר את עצמו כ-״משפטן״, ושמצייץ פה מטעם ״מעריב״.
אתמול, הפיל כתב המשפט החרוץ פצצה ב-״פירסום ראשון״ – כתבה שנושאת את הכותרת הדרמטית הבאה: ״׳תזמון תמוה׳: האם תוכנת הרוגלה ׳פגסוס׳ חזרה לפעולה נגד אזרחים?״.
אז יצאתי לבדוק.
מדובר בתיק פלילי נגד נאשם בשם יוסף כהן.
כהן הואשם בהטרדתה של עדת התביעה הדס קליין, ובהמשך הוא הואשם גם בהסתה לאלימות כלפי היועמ"ש. איש מקסים.
בלוך מתאר שאותו כהן ״דרש היום (רביעי) לדעת האם נעשה נגדו שימוש בתוכנת פגסוס במסגרת התיק״, וזאת באמצעות עתירה לגילוי ראיה חסויה.
ובלוך ממשיך: לטענת הסנגורית של כהן, יש חשש שעל מנת לגלות את הפרסומים המסיתים שבגינם כהן מואשם – נעשה שימוש ״באמצעי רוגלה אסורים״.
על הדרך, יש גם קונספירציה לפיה באופן ״תמוה״ המועד שבו כהן הואשם בעבירת ההסתה הוא היום שבו היועמ"ש התייחסה להסתה על רקע ההליך בבית הדין בהאג.
עד כאן, תמצית הכתבה המרעישה. ועכשיו, בואו ננחת למציאות.
בתיק של כהן, כמו באינספור תיקים נוספים, הוגשה תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. כפי שכל אדם שאי פעם נגע בתיק פלילי יוכל לספר לכם, מדובר בפעולה שגרתית לחלוטין.
אז איך בכלל הגענו לדימיונות לגבי הפעלת ״פגסוס״?
הסנגורית סברה, מטעמיה, שמאחורי החיסיון מסתתר האופן שבו המשטרה ניטרה את הפעילות האינטרנטית של כהן, ומצאה את הפירסומים שבהם לכאורה הוא הסית לאלימות. עד כאן הכל בסדר.
מאחר שאין לה כמובן מושג איך המידע הזה נאסף, כי אופן האיסוף הוא חסוי – היא הגישה עתירה בעניין. גם זה בסדר גמור.
איפה שהדברים מתחילים להיות לא ממש בסדר (ובהמשך נראה עד כמה) – זה כאשר בוחנים את הכתבה של בלוך.
ראשית, הסנגורית לא השתמשה במונח ״פגסוס״, אלא בביטוי ״רוגלות״, ולא בכדי – כי היא יודעת, כמו כל מי שמחובר למציאות, שהמשטרה מעולם לא הפעילה ״פגסוס״, אלא תוכנה ״מעוקרת״ בשם ״סייפן״.
אז למה בכותרת הכתבה ובכותרת המשנה נכתב ״פגסוס״, למה תמונת השער של הכתבה היא של חברת NSO שעומדת מאחורי ״פגסוס״ ולמה בלוך טען שהנאשם ״דרש לדעת האם נעשה נגדו שימוש בתוכנת פגסוס במסגרת התיק״?
יכול להיות שזה נעשה כי ״פגסוס״ זה מונח סקסי ומפוצץ, ואז יש סיכוי שמטומטמים יהדהדו אותך?
לגופו של עניין, אם בלוך היה עוצר לרגע ומפעיל את מה שיש לו בין האוזניים, במקום לחפש ״פירסום ראשון״ מטופש, הוא היה מבין שהסיכוי שבתיק כזה הפעילו רוגלה הוא אפס עגול. וכל כך למה?
כי הפירסומים שבגינם הנאשם הועמד לדין פורסמו על ידי ברשתות החברתיות. אז למה לעזאזל שישתמשו ברוגלה??
אבל, ואף על פי שגם מה שנכתב עד כה מביך דיו – האמינו לי, שלא הייתי מקדיש לבלוך שרשור אם זה היה הסיפור.
קורה שסנגורים מעלים טענות מופרכות, וקורה שכתבי משפט שמתחרים על טראפיק מהדהדים אותן. זה קרה גם לעיתונאים מנוסים וטובים בהרבה מאברהם בלוך.
אז למה בכל זאת הטרחתי אתכם בפרשה?
ובכן, זוכרים שבלוך תיאר שהעתירה הוגשה ״היום (רביעי)״, כלומר אתמול בתאריך 15.5.2024?
אז מסתבר שזה לא ממש מדויק. בדיקה קצרה מלמדת שהעתירה הזו הוגשה בתאריך 21.2.2024, כלומר לפני כמעט שלושה חודשים.
אבל זה עוד כלום, כי מסתבר שהעתירה כבר התבררה בבית המשפט – ואפילו נדחתה.
כן כן. מה ששמעתם.
בתאריך 2.4.2024, לפני חודש וחצי, התקיים הדיון בעתירה.
שלא במפתיע, המדינה הבהירה שלא היה שום שימוש ברוגלות, ושהפרסומים שבגינם הנאשם הועמד לדין נמצאו בשיטה חדשנית: ״היחידה החוקרת עברה על פרסומים נוספים בחשבון הטוויטר של הנאשם וכך נתגלו ייתר הפרסומים״.
בהמשך, בית המשפט זרק את העתירה מכל המדרגות בהחלטה קצרצרה, וקבע שהחיסיון הוא מוצדק.
למותר לציין, שאם בית המשפט היה מגלה שהמדינה שיקרה בהצהרתה שלא היה שימוש ברוגלות, זה היה מקבל ביטוי משמעותי בהחלטה.
ובכך הסתיים הקשר – שמעולם לא היה קיים – בין ״פגסוס״ לבין עניינו של יוסף כהן.
בקיצור, לא זו בלבד ש-״כתב המשפט אברהם בלוך״ לקח משהו שממילא לא היה בו כלום, וסילף אותו כדי שיהפוך לאייטם – בפועל הסתבר שהוא שיקר לגבי המועד שבו העתירה הוגשה, ואפילו לא טרח לבדוק מה עלה בגורלה.
אבל הפייק רץ, הנזק כבר נגרם, ובלוך – מה אכפת לו?
אל תצרכו מידע מליצנים.
ערב טוב.
מטעמו של בלוך נמסרה התגובה העניינית הבאה:
קישור לכתבה המלאה:
https://t.co/YbtyEigMex