תגידו, אתם השתגעתם לגמרי?

בימים האחרונים, כמובן באופן אורגני, החל קמפיין מתוזמר הקורא לנשיא הרצוג להעניק חנינה לנגד המילואים המואשם במה שידוע כ-"פרשת פלדשטיין".
הרעיון הזה הוא כל כך הזוי, כל כך מופרך וכל כך מסוכן – שאין מנוס אלא להקדיש לו שרשור. והשרשור הזה יהיה זועם.

למי שבמקרה חזר מחופשה ארוכה במקום בלי קליטה, נזכיר ש-"פרשת פלדשטיין" היא הכינוי של כתב אישום שבו הועמדו לדין אלי פלדשטיין, שעבד כדובר בלשכת ראש הממשלה, ונגד מילואים ששירת ביחידת מודיעין.
לפי כתב האישום, השניים הקימו "ציר" של העברת מידע סודי, שנגנב מצה"ל, מהנגד אל פלדשטיין.

בתחילה, הנגד העביר לפלדשטיין ידיעה מסוימת במטרה שפלדשטיין יעביר אותה לנתניהו. פלדשטיין לא עשה זאת ולא תכנן לעשות זאת, אלא שמר את הידיעה אצלו במשך שלושה חודשים.
בתחילת ספטמבר, ועל רקע המחאה לאחר רצח ששת החטופים, פלדשטיין שלף את הידיעה ופעל כדי לפרסמו, במטרה לחולל ספין פוליטי.

מאחר שפלדשטיין לא הצליח לפרסם את המידע בישראל, בשל פסילתו על ידי הצנזורה – הוא העביר אותו לפירסום בעיתון ה-"בילד" הגרמני. הפירסום הזה פגע בביטחון המדינה.
בהמשך, וכדי להוכיח שהמידע המדובר היה אותנטי, הנגד העביר לפלדשטיין העתק של המסמך המקורי, וכן שני מסמכים מסווגים נוספים.

פירסום המידע ב-"בילד", שכאמור פגע בביטחון המדינה, גרם לצה"ל לחשוד שהוא הוצא מהמערכות שלו. מאחר שהחשד היה לעבירות ריגול – השב"כ הוא שניהל את החקירה. בסוף אוקטובר, החקירה הפכו לגלויה, ופלדשטיין והנגד נעצרו.
לצד הגשת כתב האישום, הפרקליטות ביקשה את מעצר השניים עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את השניים למעצר בית, אך ערר הפרקליטות התקבל חלקית, ובית המשפט העליון הורה על העברת פלדשטיין למעצר בפיקוח אלקטרוני, ועל מעצרו של הנגד, מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים.
ועד כאן הרקע לדברים.
מהרגע שהפרשה "התפוצצה", היא זכתה לתשומת לב ציבורית.

הצד האחד של תשומת הלב, שנובע מכך שמדובר בפרשה ביטחונית חמורה שמערבת גורמים בלשכת רה"מ – ברור וטבעי. הצד השני, שבמסגרתו מכונת התעמולה התגייסה במלואה על מנת לחלץ את פלדשטיין ואת הנגד מההליכים נגדם – הרבה פחות.
זה כבר לא "סיגרים ושמפניות", "חמגשיות" או "שתיים וחצי כתבות בוואלה".

הפעם, מדובר בפגיעה בביטחון המדינה. הנגד בעצמו, מאחר ששירת כאמור ביחידת מודיעין מסווגת, ידע להסביר לחוקריו כיצד הפירסום ב-"בילד" סיכן את ביטחוננו.
אבל מה אכפת למכונת התעמולה מביטחון ישראל ואזרחיה? אם יש חשש שהפרשה תלכלך את שולי גלימתו של המנהיג העליון – כל האמצעים כשרים.

בנוסף, זה כבר לא מסע הכפשה "רק" נגד המשטרה, הפרקליטות או בתי המשפט, שהם כולם "סמולנים" ומנסים להדיח את נתניהו.
הפעם, על הכוונת של המכונה עלו גם הגופים הביטחוניים. גם צה"ל הפך לחלק מקנוניית הדיפ-סטייט הגדולה, והשב"כ צורף גם הוא לקושרי הקשר נגד ראש הממשלה. כ-ו-ל-ם פוליטיים.

לברגי המכונה, שמוכנים לחרב הכל למען שרידותו הפוליטית של נתניהו, אין שום בעיה להתעלם לחלוטין מכך שצה"ל בעצמו נחרד מהפגיעה בביטחון המדינה, מכך שהשב"כ היה מעורב בשל אותה פגיעה, וכן מהחלטות של שופט בית המשפט המחוזי, ושופט בית המשפט העליון – ששניהם קבעו שיש ראיות מפלילות מוצקות.

פלדשטיין והנגד מעניינים את המכונה כקליפת השום. מה שמעניין אותם, זה כמובן החשש שמא ההליך הפלילי נגד השניים יגיע לנתניהו עצמו, או למצער למקורביו.
לכן, הפרשה חוללה אינספור ספינים, רובם ככולם שקריים, כמו הטענה שפלדשטיין בכלל לא קשור ללשכת רה"מ, או שמדובר בעוד "הדלפה" שגרתית.

בחלוף הזמן, על רקע העובדה שפלדשטיין התכנס לגרסה לפיה פעל בשליחות נתניהו (כלומר לגרסה שמסכנת את סביבת נתניהו), ואולי גם בשל העובדה שפלדשטיין שוחרר ממעצר בעוד הנגד נותר מאחורי סורג ובריח – מכונת התעמולה זנחה את פלדשטיין, שבתחילה היה הבן היקיר לה, וממוקדת כיום בנגד בלבד.

והספין הנוכחי הוא, כאמור, יוזמה להעניק חנינה לנגד.
מבחינה משפטית, האפשרות להעניק חנינה בשלב שבו ההליך נמצא – הגשת כתב אישום וטרם הרשעה וכמובן טרם גזר דין – היא למעשה בלתי קיימת.
המועד הטבעי של מוסד החנינה על ציר הזמן הוא רק לאחר שההליכים המשפטיים בבתי המשפט הסתיימו.

בכל 76 וחצי שנות קיומה של מדינת ישראל, יש תקדים בודד לחנינה שניתנה לפני שההליכים המשפטיים הסתיימו והפכו לחלוטים – ומדובר כמובן בפרשה של קו 300.
באותו מקרה, הנשיא הרצוג (האב) חן מספר בכירי שב"כ, שהיו מעורבים ברצח מחבלים וכן בתיאום עדויות שקר על מנת "לטייח" את ביצוע הרצח.

החנינה בפרשה זו ניתנה לפני הרשעה, ואפילו לפני הגשת כתב אישום וחקירה. נגד החנינה הוגשו עתירות לבג"ץ, שדחה אותן בדעת רוב, וקבע כי בנסיבות המאוד חריגות של הפרשה – ניתן להכיר בסמכותו של הנשיא להעניק חנינה גם טרם סיום ההליכים המשפטיים.
אבל מה בין פרשת קו 300 לבין הנגד בענייננו??

בקו 300, החנינה עברה – בקושי – משום שהיה מדובר בחקירה פלילית נגד ראשי השב"כ, שהיתה עלולה לשלוח את חלקם למאסר עולם, ואשר היתה מביאה לטלטלה רבתי בגוף שעבודתו התקינה חיונית לביטחוננו.
הנגד, עם כל הכבוד, הוא – ובכן – נגד מילואים, אחד מיני רבים. הצבא מסתדר היטב גם בלעדיו.

לפיכך, אין שום היתכנות משפטית להעניק לנגד חנינה בשלב זה.
בנוסף, מוסד החנינה אינו ערכאת ערעור על בתי המשפט. אדם שמבקש חנינה לא יכול לטעון שבתי המשפט שהרשיעו אותו שגו, או שהושת עליו עונש חמור מידי. את אלה קובעים השופטים, לא הנשיא.
מבקש החנינה כן יכול לטעון לשיקולי חסד ורחמים.

כלומר, תנאי בלעדיו אין לחנינה הוא נטילת אחריות מלאה של האדם על מעשיו, והנמקה שאינה משפטית מדוע יש להתערב בהחלטות בתי המשפט בעניינו.
לעומת זאת, קריאת בקשת החנינה ששלח הנגד לנשיא מלמדת שעורכי דינו התבלבלו לחשוב שהנשיא הרצוג אמור לבחון את הצדקת ההחלטה השיפוטית של שטיין.

הלכה למעשה, מי שיקרא את בקשת החנינה כפי שהוגשה יגלה שהנגד סבור שבתי המשפט שגו בהערכת הראיות לכאורה, לא התייחסו לפרשות דומות מהעבר, הפעילו באופן שגוי את הדין ועוד. בנוסף, הנגד מצהיר שהוא משוכנע שייצא זכאי בסוף ההליך, ושמערכות אכיפת החוק "התנפלו והתעמרו בנגד בכל הכוח והעוצמה".

וככה לא יכולה להיראות בקשת חנינה.
אם לטעמך אתה חף מפשע, ושבסופו של הליך בירור האשמה יוחלט שאתה זכאי – אז בשביל זה יש הליך משפטי. אם אתה לא לוקח אחריות על מעשיך, אלא טוען ל-"התנפלות והתעמרות" של צה"ל, שב"כ, המשטרה, הפרקליטות ושני בתי משפט שדנו בעניינך – אז תתראיין בערוץ 14.

נכון לעת הזו, כל הגורמים ברשויות האכיפה, וגם שופטי בתי המשפט מחוזי ושופט והעליון – כולם סבורים שהנגד ביצע עבירות פליליות חמורות, שפגעו וסיכנו את ביטחון המדינה.
אז בהחלט אפשר לבקר את ההחלטה של שטיין לעצור את הנגד, ולטעון שלאור כל מה שקרה – הוא כבר לא מהווה סכנה. זה בסדר.

מה שאי אפשר לטעון, בטח לא בפני הנשיא במסגרת בקשת חנינה, זה שבעצם אין ראיות מפלילות נגד הנגד, שהוא לא ביצע שום עבירה, וש-"רודפים" אותו.
הטענות האלה נבחנו במיקרוסקופ, וגם בית המשפט המחוזי ששחרר את הנגד למעצר בית – קבע חד-משמעית שיש נגדו הר של ראיות, שמסבכות אותו עד צוואר.

וחשוב להדגיש:
מאחר שמעצר הוא כליאת חף מפשע, שלא הורשע בדבר, יש בחוק מנגנונים כמו עיון חוזר והארכת מעצר לאחר תשעה חודשים. כך שעניין המעצר יבחן גם בעתיד.
אבל חנינה פירושה מחיקת כל ההליך הפלילי נגד הנגד. הוא פשוט יילך הביתה בלא כלום, כאילו לא ביצע לכאורה עבירות פליליות חמורות.

והדבר הכי מפחיד בכל ההתנהלות הזו היא ההתגייסות של חברי כנסת ושרים (?!) מהקואליציה, שבעצם מבקשים להפעיל את הכוח הפוליטי שלהם כדי לחלץ אדם מסוים מתסבוכת משפטית.
לא אכפת להם מעצורים, לא אכפת להם מזכויות אדם – אכפת להם שחס וחלילה נתניהו וסביבתו יפגעו. כדי למנוע את זה, נהרוס הכל.

התהליך המחריד שמתרחש לנגד עיננו הוא שהרוב הפוליטי מתגייס למען "איש שלומו", ומתערב בעבודה של הרשות השופטת, שהיא ורק היא מוסמכת להחליט על המעצר של הנגד או על שחרורו – כאשר במקביל אנו שומעים את קולו המרעים של השר דודי אמסלם שקורא להשליך לכלא אנשים מהמחנה הפוליטי המתנגד לו.

אז אם אתם רוצים שנהפוך להיות רוסיה של פוטין, שבה השלטון מפעיל את השופטים כבובות מטעמו, במטרה לפטור את אנשיו מהחוק או להשליך את מתנגדיו למעצר – חנינה זה רעיון לא רע (וגם שליטה קואליציונית בוועדה לבחירת שופטים).
אם לא, אז בבקשה הצטרפו לשאלה – תגידו, אתם השתגעתם לגמרי?
שבת שלום.

פסק הדין המלא בפרשת קו 300:
https://t.co/7AGRX4Ox7F