אז מדוע נתניהו לא הואשם בלקיחת שוחד ב-״תיק 1000״?
לפי כתב האישום, במסגרת ״תיק 1000״, נתניהו ומשפחתו קיבלו (בתקופה הרלבנטית) טובות הנאה ממילצ׳ן בסך כולל של כ-460 אלף ש״ח, ומפאקר בסך של כ-230 אלף ש״ח 👇 .
בשני המקרים, נטען שטובות ההנאה הועברו לנתניהו ״בזיקה למעמדו כרה״מ.
לגבי מילצ׳ן, נטען בנוסף שטובות ההנאה ניתנו ״בזיקה לתפקידיו הציבוריים״ של נתניהו, ושנתניהו אף פעל לטובת מילצ׳ן, בניגוד עניינים חריף שהוסתר, ובמסגרת תפקידו הציבוריים 👇.
לדעתי, אם תתנו לכל משפטן סביר לקרוא עובדות נטענות שכאלה, הוא ישיב לכם שמדובר בתיאור של יחסי שוחד ״קלאסיים״.
אבל, וכידוע, נתניהו הואשם בתיק 1000 ״רק״ בעבירה של הפרת אמונים, שחומרתה פחותה בהרבה מלקיחת שוחד.
ונשאלת השאלה: למה?
התשובה היא – שאני לא יודע, ובשלב זה מנדלבליט לא יתראיין וישיב לשאלה כזו. לכן, אפשר רק לנסות *ולהעריך*. ככל הידוע לי, יש רק מסמך רשמי ופומבי אחד שמתייחס לסוגיה.
המסמך הוא החלטת היועמ״ש להגיש כתב אישום *בכפוף לשימוע*, שפורסם ב-28.2.2019.
לפי המסמך, היו חילוקי דעות בשאלה: הן פרקליטות המחוז (שמנהלת את התיק), והן פרקליט המדינה דאז, שי ניצן – סברו שיש להאשים את נתניהו בלקיחת שוחד.
אך היתה גם עמדה שונה, הן בפרקליטות והן בייעוץ המשפטי 👇.
המסמך אינו מפרט *מדוע* אותם גורמים המליצו ״להסתפק״ באישום בהפרת אמונים, אך מציין שכולם הסכימו שאם נתניהו לא מואשם בלקיחת שוחד – יש לסגור כליל את התיק נגד מילצ׳ן.
המסמך כן מפרט, אם כי בקיצור נמרץ, את הטעמים להחלטתו הסופית של מנדלבליט, ש-״סגר״ את החשד לשוחד ואת התיק נגד מילצ׳ן.
וכך נכתב שם:
ההחלטה בסעיף האישום ״… נגזרת ממאפייני הקשר של נתניהו ומילצ׳ן, שבגינם לא ניתן להוכיח ברף שנדרש במשפט פלילי שטובות ההנאה ניתנו בעד פעולה הקשורה בתפקידו [של נתניהו]. מאפיינים אלה, ושיקולים ראייתיים נוספים, עומדים גם בבסיס החלטתי…״ שלא להגיש כתב אישום נגד מילצ׳ן.
בואו ננסה לפרש את הדברים הללו.
דבר ברור שנאמר הוא שהיתה חשיבות מכרעת ל-״מאפייני הקשר״ בין נתניהו למילצ׳ן.
לפי כתב האישום, השניים הכירו זה את זה כשני עשורים, היו חברים שנפגשו מעת לעת, *ושניהם* אף סייעו זה לזה 👇.
החשוב לענייננו הוא שמדובר בחברים ובקשר ששני הצדדים נהנו ממנו.
ולמה זה חשוב?
משום שמתברר שלא מדובר ביחסי שוחד ״קלאסיים״, שבהם פלוני משחד את אלמוני, בלי שיש ביניהם קירבה אמיתית. האינטרסים של נתניהו ומילצ׳ן היו מורכבים ומסועפים הרבה יותר, והם פעלו זה לטובת זה גם באופן שנראה על פניו ככשר, ואפילו כלגיטימי.
ואיך זה קשור ראייתית ל-״תיק 1000״?
כדי להרשיע עובד ציבור בלקיחת שוחד, יש להוכיח שהיה מודע לכך שהוא מקבל את המתת, את טובת ההנאה מהמשחד, *בגלל* תפקידו הציבורי (או ״בעד תפקידו״).
אין די בכך שהתביעה תוכיח שעובד הציבור ״סתם״ ידע על המתת, כי במצב כזה יתכן שהוא חשב שהמתת ניתן בשל סיבה אחרת. למשל, בגלל חברות עם המשחד.
כמובן, שחברות אינה מעניקה ״פטור״ מעבירת השוחד, ואדם אינו רשאי לשחד את חברו עובד הציבור.
אבל, ככל שמארג הקשרים והאינטרסים בין שני אנשים הוא מורכב וסבוך יותר – כך תתקשה התביעה לשלול את הספק שמא המשחד נתן למשוחד טובת ההנאה בשל טעם כלשהו *שאינו* תפקידו הציבורי של המשוחד.
וזה, כך נראה, היה הטעם המרכזי להחלטת מנדלבליט: הוא חשש מכך שאין ברשותו די ראיות כדי ״לפצח״ את היסוד החמקמק הזה של מודעות עובד הציבור, שהוא קשה להוכחה כמעט בכל תיקי שוחד (בעיקר משום שהצדדים לעסקה לא נוטים להתנדב להפליל את עצמם).
וראו למשל את הקושי (הצפוי) ביחס לכך ב-״תיק 4000״.
מעבר לטעם הזה, המסמך המדובר אינו מציין נימוק מפורש נוסף, אלא מסתפק בתיאור קיומם של ״שיקולים ראייתיים נוספים״. עם זאת, הכריכה המפורשת בין ההחלטה שלא להאשים את נתניהו בשוחד לבין סגירת התיק נגד מילצ׳ן *עשויה* ללמד על טעם נוסף שעמד בבסיס ההחלטה, שהוא יותר פרקטי מאשר ראייתי.
אומנם, המסמך מפרט את המסלול שתחילתו באי-האשמת נתניהו בלקיחת שוחד – אך נדמה שניתן לגזור מכך *שאם* מנדלבליט היה מאשים את נתניהו בלקיחת שוחד, לא היה לו מנוס אלא להעמיד לדין גם את מילצ׳ן.
ואז מנדלבליט היה נאלץ לבחור בין שתי אופציות גרועות לגבי אופן העמדת מילצ׳ן לדין: יחד או לחוד.
יחד פירושו כנאשם ב-״תיקי האלפים״. הצרה במצב כזה היא שמילצ׳ן לא יוכל לשמש כעד תביעה נגד נתניהו, ונראה שעדותו דווקא חשובה לתביעה.
לחוד פירושו כנאשם בכתב אישום נפרד, ואז ניתן לזמנו להעיד כעד תביעה. אבל, במצב כזה צריך לנהל עוד משפט, וגם סביר שמילצ׳ן לא יהיה ידודותי במיוחד לתביעה.
לעומת זאת, בהחלטה לסגור את התיק נגד מילצ׳ן מנדלבליט ידע שהוא גם ״מרוויח״ אותו כעד תביעה, גם לא צריך לנהל משפט נגדו, וגם צפוי לקבל ממנו שיתוף פעולה (אף אם מוגבל, בשל קשריו עם נתניהו).
המחיר שמנדלבליט שילם היה ״שינמוך״ סעיף העבירה שיוחס לנתניהו, ויתכן שמבחינתו זה מחיר סביר.
נסכם:
קריאת עובדות כתב האישום ב-״תיק 1000״ מלמדת, לכאורה, על עסקת שוחד בין נתניהו לבין מילצ׳ן.
*להערכתי*, נתניהו הואשם לבסוף ״רק״ בהפרת אמונים בשל קושי להוכיח את מודעותו למתת הלכאורי שקיבל ממילצ׳ן, וכן משיקולים פרקטיים הנוגעים בעדותו הצפויה של מילצ׳ן מטעם התביעה.
שבוע טוב.
קישור להחלטה המלאה של מנדלבליט מיום 28.2.2019 להגיש נגד נתניהו כתב אישום בכפוף לשימוע: https://t.co/wjqYY3Qpr0
קישור לכתב האישום המלא ב-״תיקי האלפים״:
https://t.co/ZkaBAbPIWc
בוקר טוב.