קשה לנשום בימים האחרונים. כולנו, ולא משנה מה עמדתנו הפוליטית, ואפילו מה דעתנו לגבי העיסקה שבדרך, מתקשים לסכור את פרץ הרגשות לקראת שובם של בנותינו ובנינו מרצועת עזה.
אבל יש לפחות "עיתונאי" אחד שבחר להקדיש גם הפעם את אלפי מילים בטור שלו למשהו אחר לגמרי.
מדובר, כמובן, על מיודענו קלמן ליבסקינד.
לתוכן הטור שהוא כתב אתמול, אין טעם להתייחס.
בתמצית, מדובר במיחזור של עשרות ספינים בגנות מערכת המשפט – מניגודי עניינים היסטוריים ודימיוניים של שופטים לשעבר, ניתוח אימרות של אליהו מצא ויצחק זמיר, ההתנתקות, מסתננים, "נתיב האבות" ומה לא.
בקיצור, קלמן עשה את הטריק הכי ידוע בספר המדריך לתועמלן המתחיל, ושפך כל כך הרבה ספינים לתוך טור אחד, שאין ממש תכלית לניסיון להדוף אותם.
לענייננו, מה שחשוב הוא המאקרו: כאשר המדינה כולה דנה בעיסקת החטופים וסיום סופי של המלחמה שהחלה בטבח שהתרחש לפני כשנה ורבע – הוא עסוק בבג"ץ.
תיכף נחזור לטור הזה, ולתמונת המאקרו שלו. אבל כעת, בואו נדבר על הטור של קלמן מהשבוע שעבר. למרבה התדהמה, דווקא הטור הקודם עסק בדיוק בעניינים הבוערים היום – עיסקת חטופים וסיום המלחמה. וכמובן, איך אפשר בלי לעסוק שוב בבג"ץ.
באותו טור, קלמן כביכול "לא הביע דעה" על העיסקה הנרקמת.
אז "בלי לחוות דעה" – קלמן יצא בשצף קצף נגד הכוונה לשחרר מאות מחבלים רוצחים, להפסיק את המלחמה, לאפשר לחמאס להישאר על הרגליים. במקום זה, קלמן "הציע" לספח חלקים ברצועת עזה כ-"תג מחיר" לכל חטוף שלא שב, ולהפסיק את הסיוע ההומניטרי.
בחלוף שבוע, הטקסט הזה לא ראוי אפילו לעטיפת דגים.
אתמול, הקבינט והממשלה אישרו כידוע את עיסקת חטופים שעליה הוסכם בקטר, שבה ישוחררו מאות מחבלים רוצחים, המלחמה תופסק (ואם מישהו חושב שהיא תחודש, יש לי כמה דונמים ממערב לעזה למכור לו), חמאס נותר על הרגליים, גרגר חול לא יסופח לישראל, העזתים יחזרו לצפון הרצועה והסיוע ההומניטרי יורחב.
קלמן, אם לא הבנתם מטריליוני המילים שכתב מאז ה-7.10, חושב שהעיסקה הזו היא קטסטרופה. הוא בוודאי רוצה בשובם של החטופים (ואני חלילה לא ציני) – אבל לנגד עיניו מתרחש מה שהוא יצא נגדו שוב, ושוב, ושוב.
"התקשורת", "המפגינים", "הקונספציה" – "הכניעו" את הממשלה והביאו לעיסקה גרועה.
אבל קלמן לא יתקוף חלילה את מי שאשכרה קיבלו את ההחלטות. הוא לא יבקר את נתניהו, לא את ישראל כ"ץ ובטח שלא את פטרוניו הפוליטיים בסיעת "הציונות הדתית" – שלמרות הכל ישארו בממשלה גם בשבוע הבא.
ממשלת המכבים שלנו, שבמשמרת שלה התרחש הטבח והמלחמה מסתיימת ללא השגת מטרותיה – זכתה לחסינות.
במקום לתקוף את הממשלה, קלמן כאמור עוסק ב-"תקשורת", באוסלו ובהתנתקות, בצה"ל וברונן צור – וכמובן, בבג"ץ.
בטורו בשבוע שעבר, קלמן גם חזר אל פסק דין מאוגוסט 2018, שבו בג"ץ קיבל עתירה שהגישו חמש נשים מעזה, בנות משפחה של אנשי חמאס, נגד החלטה שלא לאפשר להן לקבל טיפול רפואי מציל חיים.
כמובן, שקלמן הציג את פסק הדין באופן מעוות, אבל זה לא העניין – כי ברור שאפשר לבקר את פסק הדין (ואפשר גם להצדיק אותו).
העניין הוא שמדובר בפסק דין מלפני שש שנים וחצי, שפורסם בנסיבות שונות לחלוטין מהיום. איכשהו, קלמן "שכח" שורה ארוכה של פסקי דין דומים שניתנו בחודשים האחרונים.
בפסקי הדין הללו, בג"ץ קבע פעם אחר פעם שב-7.10 השתנו סדרי עולם, ושכדי להגשים את המטרה המקודשת של השבת החטופים – אפשר לעשות הרבה מאוד דברים שבעבר אפילו הממשלה סירבה לעשות (למשל, להחזיק בגופות של מחבלים אזרחי ישראל, שאין להם שום קשר לחמאס, ושאפילו לא ביצעו פיגוע שגבה קורבנות).
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים.
עשרים ימים בלבד לאחר טבח ה-7.10, קלמן מצא לנכון לכתוב טור על "חשבון הנפש" שצריך לערוך… בית המשפט העליון.
לא חלילה הממשלה שהתעסקה בשטויות, לא מי שעומד בראשות הממשלה כמעט ברציפות מאז 2009, ובטח לא סמוטריץ' שהסביר לנו שחמאס הוא נכס.
בטור העגום ההוא, קלמן פשפש בארכיונים ומצא כמה פסקי דין מאובקים שבהם שופטי בית המשפט העליון הקלו בעונשיהם של מחבלים.
גם אם תסכמו את כל ההקלות בגזרי הדין בכל עשרות השנים שבהן בית המשפט העליון דן במחבלים – לא תגיעו לפרומיל מההקלות שעליהן החליטה הממשלה היום, או ב-"עיסקת שליט".
אבל קלמן יישב וימחזר שוב ושוב את הסיפורים הנושנים בגנות בית המשפט העליון, ויבלע את המקלדת כאשר הממשלה שלו הופכת את המאבק המשפטי במחבלים לבדיחה, ומשחררת מאות רוצחים שנשפטו למאסרי עולם.
וכמובן, שגם בטור ההוא היה מקום של כבוד לאותו פסק דין משנת 2018 לגבי חמש הנשים העזתיות.
כמעט באותן מילים, ובלא פחות פאתוס, קלמן "הסביר" שפסק הדין הזה, לצד אחרים, "סינדלו את מדינת ישראל והקשו עליה להלום באויב".
על הדרך, קלמן גם תרם את חלקו במאמץ להדהד את התעמולה לגבי "הדיונים שהביאו את צה"ל להכביד את הוראות הפתיחה באש שלו" – שקר שמוכר יותר כ-"בג"ץ הפרימטר".
אז למה קלמן – לצד מכונת התעמולה הביביסטית וסוכני "משילות" לסוגיהם – חוזר ומהדהד פסק דין זניח וחסר חשיבות לגבי חמש נשים משנת 2018?
האם קיים אדם שפוי אחד שחושב שפסק הדין הזה הוא מה שמנע את השבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, ואת חזרתם הביתה של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד?
את הטור שלו בשבוע שעבר קלמן סיים בכך ש-"לא נוכל לסיים את המלחמה כשחמאס שולט ברצועת עזה" וש-"אסור לדרוש מהממשלה לתת לחמאס את מבוקשו".
והנה, חלף שבוע והמלחמה מסתיימת כשחמאס עדיין בשלטון, וכאשר הממשלה – זו שקלמן כל כך אוהב – נותנת לחמאס את מבוקשו, והחטופים שלנו ישובו הביתה.
ולכן נשוב ונשאל למה:
אם זה מה שקלמן כתב בשבוע שעבר, ובינתיים התרחש בדיוק ההיפך ממה שהוא הזהיר מפניו – איך לכל הרוחות הוא מתעסק היום ב-"ניגוד עניינים" של אסתר חיות ויצחק עמית, ובטיפול רפואי שחמש נשים קיבלו לפני יותר משש שנים?
ובכן, אני חושב שיש לי תשובה לשאלות ה-"למה" הללו.
כי קלמן חולה בשנאה.
הוא שונא את "מערכת המשפט", הוא שונא "משפטנים", ובמיוחד הוא שונא את בית המשפט העליון.
בשם השנאה הזו, במשך שנים קלמן סיפר לעצמו ולכם סיפורי אימה כאילו כל הבעיות של מדינת ישראל קשורות בעולם המשפט, היועמ"ש מנהלת פה את העניינים, ושופטי בג"ץ מונעים "משילות".
בגלל העלילות הללו, מדינת ישראל מצאה את עצמה בטירלול שכונה "הרפורמה המשפטית", וקלמן ״לא ידע את נפשו מרוב שמחה״. סוף סוף מטפלים בבעיות האמיתיות!
אלא שאז, ובמשמרת של נתניהו, לוין, סמוטריץ' ורוטמן – התרחש טבח ה-7.10. יישובים ובסיסים נכבשו, 1200 איש נרצחו, ו-250 בני אדם נחטפו.
בעקבות זאת, ישראל יצאה למלחמה בלתי נגמרת, שלמעשה תסתיים לגמרי רק מחר.
בשנה ורבע שחלפה מאז הטבח, נפלו מאות חיילים ואזרחים, אלפי בני אדם נפצעו בגוף ובנפש, חבלי מולדת ננטשו, ישראל הפכה למטווח של טילים ושאר חפצים מעופפים, הכלכלה התרסקה, הפשיעה גאתה – ו-98 חטופים עדיין לא שבו.
ומה לא קרה בשנה ורבע הזו?
מה שלא קרה זה שאף גורם משפטי – לא בג"ץ, לא היועמ"ש, לא הפצ"ר ולא נעליים – לא הגביל בשום אופן את הממשלה. כל ההחלטות שהתקבלו – התקבלו על ידי הממשלה.
ניהול המלחמה, הסכמי הפסקת האש, הכנסת הסיוע לרצועת עזה וכל מה שתעלו על דעתכם – הכל הוכרע בממשלה.
במילים אחרות, כל סיפורי המעשיות הליבסקינדים על מערכת משפט ש-"מסנדלת" את מדינת ישראל, "מקשה להלום באויב" ומונעת מממשלת המכבים "למשול" ולספק לנו את "הניצחון המוחלט" – כולם התבררו כבלוף אחד גדול.
ממשלת "הימין מלא מלא" היא שניהלה את המלחמה, והיא שסיימה אותה בתבוסה מדינית.
אלא שקלמן לא מסוגל להגיד לכם את זה. ולדעתי, הוא אפילו לא מסוגל להגיד את זה לעצמו.
אם היתה לו נותרת בו טיפת יושרה, או שני תאי סחוס בריאים בעמוד השדרה שלו, הוא היה אמור לכתוב טור נזעם על הממשלה, שבניגוד לאופן שבו סיים את הטור שלו מהשבוע שעבר – חזרה גם חזרה לששה באוקטובר 2023.
אבל הטור מאתמול, שכאמור תמונת המאקרו שלו היא ריכוז עשרות ספינים עבשים בגנות מערכת המשפט – מתעלם לחלוטין מכל זה.
כי בעצם, לא רק הממשלה החזירה אותנו לששה באוקטובר. גם קלמן חזר לשם. והנה, הוא שוב מנסה למכור לכם את אותה סחורת שנאה מעופשת, כאילו המציאות לא חשפה את הבלוף.
שבת שלום.
פסק הדין המלא בעניין חמש הנשים:
https://t.co/MQGchJ7IA5