השבוע התפרסם ב-מקור ראשון טור מאת אורלי גולדקלנג , שניסה להתמודד – לדעתי בחוסר הצלחה – עם *העובדה* לפיה אנשי ימין רבים, כולל נבחרי ציבור מכהנים, דרשו את התפטרות אולמרט בשל החקירות נגדו, אך אינם משמיעים דרישה דומה כלפי נתניהו, ואף טוענים את ההיפך הגמור.
נתחיל בשרשרת השגיאות העובדתיות והמשפטיות בטור.
בחלק השני של הטור, גולדקלנג מתייחסת לשוחד בסך 60 אלף ש״ח, ול-״מפלצת הבנייה״ בהולילנד, וטוענת שהם מוחשיים בהרבה מהאישומים נגד נתניהו – ולכן אין פלא שהקריאה מימין להתפטרות אולמרט לא מושמעת כלפי נתניהו.
הצרה היא, שהטענה אינה נכונה.
ראשית, ״תיק הולילנד״, שבו אולמרט הואשם והורשע בשוחד – נולד הרבה אחרי שאולמרט התפטר מראשות הממשלה. אף אחד לא היה יכול לקחת בחשבון את מה שהתגלה בחקירת הפרשה כשאולמרט כיהן כרה״מ, משום שהחקירה לא היתה קיימת אז.
שנית, אולמרט *זוכה* מלקיחת שוחד ביחס לפרוייקט הולילנד עצמו. מה לעשות.
נחזור קצת אחורה בטור של גולדקלנג, שבו היא טוענת ש-״מושחת״ מתיישב הרבה יותר טוב עם מעטפות מזומן מאשר עם שמפניה וסיגרים.
כשגולדקלנג כותבת על ״מעטפות״ היא מדברת על פרשת טלנסקי, שבה יוחסה לאולמרט קבלת מאות אלפי ש״ח במזומן מאיש העסקים טלנסקי. אבל מה גולדקלנג לא סיפרה לכם ביחס לכך?
קודם כל, היא טשטשה את העובדה שאולמרט בכלל לא הואשם בשוחד בנוגע למעטפות הללו. למעשה, אולמרט גם לא הואשם בכך שהפעיל את סמכויותיו השלטוניות למען טלנסקי, אלא כל שנטען נגדו הוא ששלח שלושה מכתבים לאנשים פרטיים, ששניים מהם הוכחו כקשורים לטלנסקי – מכתב לשלדון אדלסון ומכתב ליצחק תשובה.
הטענה כלפי אולמרט לא היתה שהוא שלח את המכתבים הללו בגלל המעטפות שקיבל (וממילא מדובר, כאמור, במכתבים שמוענו לאנשים פרטיים ולא בהפעלת סמכויות שלטוניות), אלא שעצם קבלת המעטפות והסתרת קבלתן – מהווה לבדה הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה.
ומהן העובדות לגבי נתניהו ב-״תיק 1000״?
נכון, לנתניהו לא מיוחסת קבלת מעטפות מזומנים, אלא ״שמפניות וסיגרים״. למען הנוחות, נתמקד במילצ׳ן.
כתב האישום מתאר ״קו אספקה״ ממילצ׳ן למשפחת נתניהו, שכלל העברת קופסאות סיגרים (2000-3000 ש״ח לקופסה), מארזי בקבוקי שמפניה (1500-2100 ש״ח למארז) ותכשיטים, *בסך כולל של 462 אלף ש״ח*.
נשאלת השאלה:
בהינתן שבנימין נתניהו נהג לצרוך סיגרים, ובהינתן ששרה נתניהו נהגה לצרוך שמפניות ותכשיטים -מה זה לעזאזל משנה אם מילצ׳ן סיפק להם את מוצר הצריכה עצמו או את שוויו? לא ברור לכולם שמתן קופסת סיגרים בשווי 3000 ש״ח היא *בדיוק* כמו מתן 3000 ש״ח במזומן? איך ״זה לא אותו דבר״?
אבל בין פרשת טלנסקי לבין ״תיק 1000״ יש בכל זאת הבדל דרמטי, שבאמת הופך אותם ל-״לא אותו דבר״ – אבל *לרעת* נתניהו:
לפי כתב האישום, נתניהו קיבל את המוצרים הנ״ל *בזיקה לתפקידו*, והפעיל את סמכויותיו השלטוניות כרה״מ, לטובת מילצ׳ן, בשלוש הזדמנויות שונות, וגם ״סטה מהשורה״ ביחס לכך.
מה זה אומר?
זה אומר שלהבדיל מאולמרט, שהיה ״רק״ שר התמ״ת ושלח שני מכתבים לאנשים פרטיים, נתניהו היה ראש ממשלה ופעל במסגרת תפקידו השלטוני למען מילצ׳ן, באופן שהביא ל-״סטייה מהשורה״ – לא ״סתם״ פעולות בניגוד עניינים חריף, אלא פעולות שמנוגדות לאינטרס הציבורי, שנבעו מניגוד העניינים.
כלומר, מבחינה משפטית, אבל גם מבחינה ציבורית, המעשים המיוחסים לנתניהו, בתיק 1000 לבדו, חמורים פי כמה מאלה שיוחסו לאולמרט בפרשת טלנסקי – שהיא בעצם הפרשה שהביאה להתפטרותו.
אבל מה עוד גולדקלנג שכחה לספר לכם ביחס לשתי הפרשות הללו, וגם הפעם מדובר בנתון שפועל במובהק *לרעת* נתניהו?
הנתון הזה הוא הפער הדרמטי בין השלב שבו היה ההליך נגד אולמרט טרם שהתפטר, לבין השלב שבו נמצא ההליך נגד נתניהו.
הקריאות לאולמרט להתפטר הושמעו בשלב שבו החקירה היתה בעיצומה. לא היו המלצות משטרה, לא היה כתב חשדות, לא שימוע, ובטח שלא היה כתב אישום. נגד נתניהו לעומת זאת יש את כל אלה.
אז שאלת מיליון הדולר היא למה בעצם גולדקלנג, ואחרים, כל כך מתאמצים לשכנע, אתכם ואת עצמם, ש-״זה לא אותו דבר״?
לדעתי, התשובה לשאלת המפתח הזו היא היא לב העניין, והיא פותחת צוהר לעולמם הפנימי של העיתונאים והפובליציסטים, שאוהבים מאוד לבקר את הזולת, אבל קצת פחות את עצמם.
למשל, בטור בשבוע שעבר הזכיר קלמן ליבסקינד , מבכירי עיתונאי ארצנו, את מה שכתבו עיתונאים ופובליציסטים משמאל, שהגנו על אולמרט במהלך החקירות או לאחר הכרעת הדין הראשונה שבה זוכה ממרבית האישומים (והורשע באישום אחד), ולפניהם היו כידוע כאלה ש-״איתרגו״ את שרון בזמן תוכנית ההתנתקות.
כשעיתונאים אחרים, וגם נבחרי ציבור, דרשו מאולמרט להתפטר – הם לא סייגו את זה בדעה פוליטית, אלא התיימרו להציג עמדה *ערכית*. קו עקבי מתאים היה אומר: לא משנה כמה נתניהו הוא רה״מ מצוין, ולא אכפת לנו שהוא משיג הכי הרבה מנדטים – לא יכול להיות שיכהן כאן רה״מ שיש נגדו אישומים כאלה.
אין בעיה, כמובן, להחזיק בדעה שונה (ואני עצמי לא מביע עמדה), כלומר לטעון שאין בעיה שאדם יכהן כרה״מ תחת כתב אישום. למשל, עו״ד יורם שפטל טען זאת גם בימי חקירות אולמרט.
אבל, הרוב המוחלט של העיתונאים מימין הציג, כאמור, קו שונה בתכלית: אי אפשר להעלות על הדעת כהונה תחת כתב אישום.
וזו לדעתי תמצית הבעיה של גולדקלנג, אראל סג״ל והרבה אחרים: הם מסתכלים במראה, ורואים את מי שאיתרגו את שרון, ורואים את מי שהגנו על אולמרט, ומנסים להסביר למה הם אינם כמותם. למה ״זה לא אותו דבר״. אבל, לא רק שזה אותו דבר, אלא שעניינו של נתניהו חמור הרבה יותר מעניינם של קודמיו.
כשעיתונאי הימין נוהגים באופן שונה בין אולמרט לבין נתניהו, הם בעצם נתקלים בבבואה מאוד לא נעימה. הם לעגו לעמיתיהם משמאל, רק כדי לנהוג בדיוק כמותם, ולמעשה בדרך הרבה יותר גרועה, כי נגד נתניהו כבר יש כתב אישום, והמעשים המיוחסים לו חמורים הרבה יותר, ובוצעו בזמן שכיהן כראש ממשלה.
הדרך היחידה לטשטש את הבבואה הזו היא לסלף את העובדות, או – במקרה הרע – להמציא את תיאוריית הקונספירציה המטופשת כאילו אותה פרקליטות שהעמידה את אולמרט לדין, בעצם קשרה קשר פוליטי להדחתו של נתניהו. ולכן, ההגנה עליו שונה מהגנה על אולמרט, שהיה מושחת ״באמת״, ולכן ״זה לא אותו דבר״.
קו כזה נוקט למשל העיתון האובייקטיבי ״ישראל היום״, שקם בימי אולמרט, וכזכור הציג קו מערכתי בלתי מתפשר נגד השחיתות ובעד רשויות האכיפה. באותם ימים גם ממש לא הפריעו לו הדלפות.
בחלוף עשור, מהפכה: איתרוג מוחלט של נתניהו, ותקיפה לכל רוחב החזית של כלל רשויות האכיפה, לפי סדר כרונולוגי.
אז מי שרוצה להאמין שמאות אנשים במשטרה, בפרקליטות ובמערך הייעוץ המשפטי, שרק לפני עשור ״רדפו״ את אולמרט, שינו את עורם והחליטו לעשות פוטש נגד נתניהו; ושהתרחיש המופרע הזה יותר סביר מהתרחיש הפשוט שיש ראיות לכך שנתניהו ביצע עבירות שחיתות חמורות – שיאמין. אנשים כאלה אי אפשר לשכנע.
אבל מי שמסוגל להסתכל על המציאות ולהתנתק מקונספירציות ילדותיות, צריך לשאול את עצמו האם אין שום קו אדום *ערכי* שאותו הוא לא מוכן לעבור. אם אותו אדם חש בוז עמוק כלפי מי שאיתרגו את שרון כדי שלא לפגוע בתוכנית ההתנתקות – למה הוא מוכן לעשות אותו דבר כדי שחלילה לא תהיינה נסיגות נוספות?
אם התשובה של אותו אדם היא שכדי למנוע חלילה התנתקות שנייה הוא מוכן למחול לנתניהו, או לכל רה״מ אחר, על כל חטאיו (לכאורה) – אזי אותו אדם אינו שונה ערכית במאומה מכל מי שהוא בז לו, ואין שום סיבה לזעזוע מכך שהיו עיתונאים משמאל שהסכימו למחול לשרון ולאולמרט על מעשים חמורים הרבה פחות.
אבל אם הכוונה היא להציג עמדה ערכית-מוסרית *עקבית*, אין שום דרך אחרת אלא להגיד: כן, זה כן אותו דבר. זו אותה פרקליטות, זו אותה שחיתות, וזו אותה מדינה אחת בלבד שיש לנו. בזנו למי שמחל על חטאים בשם נסיגה משטחי ארץ ישראל, ולכן לא נסכים למחול על חטאים בשם מניעת נסיגה נוספת.
שבת שלום.