חייבים להתאחד, קונן קלמן ליבסקינד בטור השבועי שפירסם אתמול.
שבועיים לא כתבתי פה מילה. נטלתי על עצמי ״שתיקה פייסנית״, וקיוויתי שתבחינו ב-״שתיקתי הרועמת״ – עוד מונחי ״אחדות״ שבהם נופפו תאומיו הרוחניים של קלמן.
אבל כשקראתי את הטור המתקתק של קלמן, פשפשתי בזכרוני שמא פספסתי משהו.
הזמן הרב שחלף מאז טבח ה-7.10, יחד עם האירועים מאז ומה שנראה כמו התכנסות לסיום האירוע – הביא לכך שיש עיסוק הולך וגובר בשאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
ההחלטה האם להקים ועדת חקירה ממלכתית היא קודם כל שאלה פוליטית – אבל גם שאלה משפטית.
תחילה, בואו נסביר – ממש בקצרה – מה זה בכלל ועדת חקירה ממלכתית.
בגדול, החוק מכיר בכמה מנגנוני בדיקה וחקירה של אירועים (בדיקה של מבקר המדינה, ועדת חקירה פרלמנטרית, ועדת בדיקה ממשלתית ועוד).
המנגנון עם הכי הרבה "שיניים" – הוא ועדת חקירה ממלכתית, שמי שמוסמכת להקימה זו הממשלה.
בג"ץ פירסם היום את פסק הדין בו נדחתה, כצפוי, עתירתו של שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ח"כ יצחק וסרלאוף, שבמרכזו שלל טענות הנוגעות באכיפת הסדר והדין כלפי המשתתפים במחאה נגד "הרפורמה המשפטית".
אף שהתוצאה היתה ידועה מראש, יש בפסק הדין כמה נקודות מעניינות.
תחילה, נזכיר כי עתירתו של וסרלאוף הוגשה באוגוסט 2023, זמן קצר לאחר שנחקק "צמצום עילת הסבירות", וכחודש לאחר ישיבת ממשלה, בה השתתפה היועמ"ש, אשר עסקה במדיניות האכיפה ביחס למחאה נגד "הרפורמה".
הדיון התקיים באפריל השנה, והיום פורסם פסק הדין. את חוות הדעת המובילה כתב עמית.
ושוב, "תיקי האלפים".
מבקשה שהגישה אתמול הפרקליטות לבית המשפט המחוזי עולה כי פרשת התביעה נמצאת ממש על סף סיום, וכי נותרו "עדים ספורים" בלבד.
בהתאם, הפרקליטות ביקשה מבית המשפט לקבוע מועדים לצורך שמיעת פרשת ההגנה.
וזו הזדמנות טובה לעשות סדר לגבי הדין הרלבנטי.
שלשום פירסם בית המשפט העליון פסק דין קצרצר, בן שלוש שורות, בו התקבל ערעור המדינה נגד אילן סרדל.
בפסק הדין נקבע שתביעתו של סרדל לא נמחקה – אלא נדחית.
ומאחורי פסק הדין הקצרצר מסתתר סיפור מעניין, שמלמד – שוב – על יושרתה של העיתונאית לשעבר אילה חסון.
בית המשפט העליון פירסם היום פסק דין שבמרכזו הכרעה בתביעה תקדימית בגין "הונאת אבהות" – תביעה שהגיש גבר נגד אישה, שהונתה אותו בכך שגרמה לו להאמין ולגדל ילד שהוא אינו אביו הביולוגי.
הצטרפו אליי לשרשור אסקפיזם לכבוד פסק הדין החשוב.
נתחיל בעובדות ובהליכים בבתי משפט השלום והמחוזי.
הגבר והאישה נישאו בשנת 2011. בשנת 2014 ילדה האישה בן, ובשנת 2019 בני הזוג נפרדו.
בשעת פרידתם, האישה אמרה לגבר שהילד שאותו גידלו – איננו בנו הביולוגי. אביו הביולוגי של הילד הוא גבר אחר, שאותו הכירה האישה במסגרת עבודתה.
תכירו את ״אברהם בלוך – כתב משפט״, שמגדיר את עצמו כ-״משפטן״, ושמצייץ פה מטעם ״מעריב״.
אתמול, הפיל כתב המשפט החרוץ פצצה ב-״פירסום ראשון״ – כתבה שנושאת את הכותרת הדרמטית הבאה: ״׳תזמון תמוה׳: האם תוכנת הרוגלה ׳פגסוס׳ חזרה לפעולה נגד אזרחים?״.
אז יצאתי לבדוק.
בית המשפט המחוזי בירושלים (מאק-קלמנוביץ, ליפשיץ-פריבס, סלע) פירסם אתמול החלטה מעניינת בפרשה הכאובה של היעלמות ניסים שטרית.
שטרית בן ה-17 נעלם מעל פני האדמה בשנת 1986, וגם כיום גורלו נותר בלתי ידוע. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2021, התרחשה תפנית דרמטית בפרשה.
בעקבות חקירה משטרתית, נאספו ראיות שהביאו להגשת כתב אישום נגד בנימין זאבי, שהואשם ברצח שטרית.
לפי כתב האישום, הרקע לדברים הוא קהילת "שובו בנים", בראשות מיודענו אליעזר ברלנד. גורמים שונים באותה קהילה חשדו ששטרית "מקיים מפגשים עם נשים בניגוד לנורמות הדתיות של אנשי הקהילה".
ב-1985 נעשתה פעולה אלימה ראשונה, ובראשית 1986 התארגנה קבוצת אנשים, וביניהם זאבי (ואדם בשם ברוך שרביט), על מנת לפגוע בשטרית.
לפי הנטען, בינואר 1986 שטרית תומרן להגיע ליער אשתאול, שם הוכה למוות, כפעולה עונשית ובמטרה להרתיע אחרים לנהוג כמותו. גופתו נקברה בבור במקום (ולא נמצאה).
עד לא מזמן, זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר. אינסוף זמן אוויר בכל כלי התקשורת, מאות טורי "פרשנות" ואלפי ציוצים הוקדשו לניתוח והתפלפלות סביב כל נפיחה שבקעה מבית המשפט המחוזי, שם מתנהל ההליך הידוע כ-"תיקי האלפים", שבו הנאשם מס' 1 הוא בנימין נתניהו.
