אתמול, כחלק ממסע ההלבנה הציבורי, התראיין אפי נוה לתוכניות "פגוש את העיתונות" ו-"הפטריוטים".
במסגרת הראיונות הללו השמיע נוה מספר התבטאויות שכדאי להתעכב עליהן, שכן עולה חשש שהן מנסות לנצל את זיכרונו הקצר של הציבור. או, בעברית שימושית, הן אינן אמת.
למי שנחת הבוקר ממאדים, נזכיר שנוה כיהן בעבר כראש מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין, בשנת 2015 נבחר ליו"ר הלשכה, ובשנת 2018 אף היה חבר בועדה לבחירת שופטים. נוה הסתבך בשתי פרשות פליליות: "פרשת נתב"ג" (או "פרשת המעברים"), שבה הורשע; ופרשת "מין תמורת מינוי", שם התיק נגדו נסגר ללא אישום.
בפרשת נתב"ג נוה הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, וכניסה ויציאה מישראל שלא כדין.
ערעורו על ההרשעה נדחה, אך פסק הדין עדיין אינו חלוט משום שלנוה שמורה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון (שתידחה). משום שההרשעה עדיין לא חלוטה, נוה כשיר להתמודד בבחירות הקרובות.
הפרשה החמורה יותר שבה הסתבך נוה היתה פרשת "מין תמורת מינוי", שהחלה בחדירה *לא חוקית* לטלפונים סלולריים שלו, שהוחזקו בידי גרושתו. החדירה לטלפונים הניבה ראיות שונות. שיאה של הפרשה היה הקשר הרומנטי בין נוה לבין אתי כרייף, שהחל כשכרייף היתה תובעת משטרתית עם שאיפות מקצועיות.
אבל לפני כרייף, בואו נדבר על כלל המידע שבטלפונים.
בראיון עמו, נוה טען כי "בסופו של יום, בדקו את הטלפונים שלי לפני ולפנים, סמסים, ווטסאפים, מיילים ולא מצאו שום דבר. כל מה שנמצא זה שהנישואין שלי לא היו במיטבם, היה לי קשר שנתיים לפני שנבחרתי עם עורכת דין, שהוא קשר לגיטימי".
קטגוריותפרשיות אפי נוה
