העימות הנוכחי בין ישראל לארגוני הטרור בעזה, שלשמחתנו לא גבה עד כה קורבנות בעורף הישראלי, העלה שוב לדיון את ההגנה מפני הרקטות המשוגרות מהרצועה. שלא במפתיע, גם הסוגיה הזו התגלגלה מעת לעת לפתחו של בג"ץ, והכרעותיו מעניינות במיוחד על רקע ה-"רפורמה".

פסק הדין המוכר מכולם ניתן בשנת 2007, בעתירה שהוגשה לאחר שביוני 2006 נפלה רקטת קסאם בשטח בית ספר בעיר שדרות. מציאות זו כפתה על המדינה לתת מענה לסוגיית מיגון מבני החינוך בעיר, כמו גם במועצה האזורית שער הנגב.

עמדת המדינה עברה כמה גלגולים, אך בסופו של דבר התגבשה כדלקמן:
המדינה החליטה על מיגון מלא של גני הילדים וכיתות א'-ג'. אבל, בכיתות ד'-י"ב המדינה החליטה להסתפק בשיטה של "מרחבים מוגנים", כך שרק חלק משטח בית הספר יהיה ממוגן, תוך ציפייה שכלל התלמידים יספיקו להגיע אליו תוך 15 שניות מרגע הישמע "צבע אדום".

כדי לבחון את המדיניות, נערכו תרגילים.
בתרגילים הסתבר ששיעור של כ-43% (+-) מהתלמידים לא הספיק להגיע למרחבים המוגנים בתוך פרק הזמן הנדרש. המדינה טענה שהסיבה לנתון הנמוך היתה "חוסר שיתוף פעולה וזלזול מופגן של התלמידים בעת ביצוע התרגילים". טענה נוספת שטענה המדינה נגעה לעלות התקציבים של מיגון מלא – כ-200 מיליון ש"ח.