קטגוריותב-7.10 פרצה המלחמהבמקום לדבר על אוסלו

במקום לדבר על אוסלו, בואו נדבר על עופרת יצוקה

מסגרת הפרחת הספינים המביכה, בניסיון להימלט מאחריות למלחמה ומחירה, חזר אתמול לחיינו הסחריר לפיו "הסכם אוסלו אשם".
בתמצית, הילוכו של הספין הוא שבשל הסכם אוסלו, שנחתם אי אז בשנות ה-90' – הורע לבלי שוב מצבה הביטחוני של ישראל.

אחד הביטויים הבולטים של הספין הוא עד כמה היה בטוח יחסית להסתובב בערים הפלסטיניות בכלל, ובעזה בפרט, טרם שנחתם ההסכם – וכמה התחמשו ארגוני הטרור הפלסטיניים לאחריו וכתוצאה ממנו.
בחוכמה שבדיעבד, ברור – לפחות לי – שיש ממש בטענה הזו, וכמו כן ספין, גם הנוכחי מבוסס על גרעין של אמת.

אכן, אפשר להתווכח על התשובה לשאלה האם הסכם אוסלו שיפר את מצבה האסטרטגי של ישראל (ולמשל, זרע את זרעי שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ).
יחד עם זאת, קשה מאוד לטעון שהסכמי אוסלו שיפרו את ביטחונם של אזרחי ישראל מפני טרור פלסטיני – שהפך לאיום משמעותי הרבה יותר בעשור שלאחר חתימתם.

מבלי להיכנס לויכוח ההיסטורי באשר למדיניותו של נתניהו ביחס להסכם אוסלו בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה (בשנים 1996-1999), נדמה כי הרוב המוחלט יסכימו שבסופו של דבר – תהליך אוסלו התפוצץ לנו בפרצוף באינתיפאדה השנייה, יחד עם אוטובוסים, מסעדות, בתי קפה, קניונים ומעברי חצייה.

בשיאו של גל הטרור הפלסטיני מיהודה ושומרון – יצאה ממשלת ישראל, בראשות אריאל שרון, למבצע "חומת מגן", שבמרכזו כיבוש מחדש של ערי הגדה אשר נמסרו לשליטה ביטחונית מלאה של הרשות הפלסטינית.
כתוצאה מהמבצע והמדיניות הביטחונית שלאחריו – הטרור הפלסטיני מהגדה אומנם לא נעלם, אך פחת מאוד.

ומה לגבי רצועת עזה?
כידוע, אותו אריאל שרון – הפעם בראש ממשלתו השנייה – יזם והוציא לפועל בשנת 2005 את "תוכנית ההתנתקות". שנתיים לאחר מכן, ביוני 2007 ובזמן כהונת ממשלת אולמרט, התרחשה הפיכה ברצועת עזה, וחמאס תפס שם את השלטון.
מאורע זה הביא מן הסתם להתגברות הטרור הפלסטיני מעזה.

לפני 15 שנים בדיוק, ולאחר שהטרור הלך והתגבר, יצאה ישראל למבצע "עופרת יצוקה", במטרה לפגוע בחמאס ולהשיג הרתעה.
לאחר שבוע בלבד של "כתישה אווירית", ועוד לפני גיוס מילואים – החלה הכניסה הקרקעית לרצועה עזה. תוך יום אחד בלבד של תימרון קרקעי, צה"ל השלים את ביתור הרצועה לשלושה חלקים.

בחלוף שבועיים של לחימה, ולאחר כניסה לכל הערים והשכונות שמוכרות לנו מהמלחמה הנוכחית, ישראל הכריזה על הפסקת אש חד-צדדית.
ירי הרקטות לפני המבצע ובמהלכו היה, לכל היותר, לטווח של כ-40 ק"מ – והרקטה "הרחוקה" ביותר ששוגרה פגעה בבאר שבע. יש לזכור, שמדובר בעידן שטרום "כיפת ברזל".

במהלך המבצע, נהרגו 10 חיילי צה"ל ו-3 אזרחים ישראליים. בצד הפלסטיני נהרגו כ-1300 בני אדם, רובם מחבלים.
בתאריך 21.1.2009 השלים צה"ל את נסיגתו משטח רצועת עזה.
עוד קודם לכן, בתאריך 13.1.2009, שוחח יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, עם כתבים זרים וטען כי "יש להפיל את חמאס".

נתניהו הדגיש כי הפלת שלטון חמאס לא תתבצע דווקא במסגרת המבצע הנוכחי, אך "צריכה להתרחש בסופו של דבר".
בנוסף, נתניהו התייחס לתמיכה האיראנית בחמאס, הצהיר כי "ישראל לא תסבול בסיס איראני סמוך לערים שלה", וכמובן הזהיר מפני מצב שבו "השלוחות של איראן ייהנו ממטריה גרעינית".