ב-7.10 פרצה המלחמה.
מאז, לצד הלחימה האינטנסיבית ברצועת עזה, ישראל נמצאת תחת מתקפת טרור בלתי פוסקת גם מלבנון, ובעיקר מצד ארגון הטרור חיזבאללה. 11 ישראלים נהרגו, ואלפים פונו מבתיהם הסמוכים לגבול.
בואו ננסה לבחון, באמצעות *עובדות*, כיצד הגענו עד הלום.
הספין המוכר לכולנו, שאותו משווקים בהצלחה מעטה שאריות חסידותו של בנימין נתניהו – הוא שהכל נובע מהנסיגה הישראלית החד-צדדית מרצועת הביטחון, אי שם בשנת 2000, בעת שאהוד ברק כיהן כראש הממשלה.
ובכן, אין ספק שנתניהו *אינו* נושא באחריות לתוצאות הנסיגה הנ"ל, שלא היו פשוטות כלל.
שני האירועים המשמעותיים ביותר בשנים שלאחר הנסיגה היו אירועי חטיפת (גופות) חיילים:
האירוע הראשון התרחש בהר דב בשנת 2000 (ממשלת ברק), והאירוע השני הביא לפריצת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 (ממשלת אולמרט).
בהחלט אפשר ומתבקש לטעון, שאירועים אלה קשורים סיבתית לנסיגה הישראלית.
אלא שקשה מאוד לחלוק על העובדה שמלחמת לבנון השנייה היתה נקודת מפנה אסטרטגית ביחסי ההרתעה בין ישראל לבין חיזבאללה.
המלחמה גבתה מישראל מחיר כבד – 121 חיילים ו-45 אזרחים הרוגים. עם זאת, המחיר שנגבה מחיזבאללה היה כבד הרבה יותר, והארגון שינה באופן דרמטי את התנהלותו מול ישראל.
בעקבות המלחמה נוצרה מציאות שבה חיזבאללה הורתע, ונמנע באופן כמעט מוחלט מתקיפה נגד ישראל. לאחר שנים ארוכות מאוד של מציאות ביטחונית שהיתה דומה במידת מה לזו שחווינו מול עזה ב-15 השנים האחרונות – לפתע נהנו אזרחי ישראל משקט, ובתקווה גם מקצת שלווה.
בשנת 2008 התרחש עוד אירוע משמעותי.
בפברואר של אותה שנה חוסל בסוריה עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה.
ישראל הרשמית מעולם לא הצהירה על אחריות לפעולה, אך חיזבאללה האשים את ישראל בחיסול.
למרות זאת, וחרף המכה הקשה שבאובדן מורנייה הארכי-טרוריסט המוכשר – חיזבאללה לא הגיב לו באמצעות ירי לעבר שטח ישראל.
שנה לאחר מכן, התקיימו בחירות בישראל – ובמרץ 2009 הושבע בנימין נתניהו כראש הממשלה. מאז ועד יוני 2021, וכן מדצמבר 2022 ועד היום – הוא שמכהן בתפקיד.
חיזבאללה שנתניהו "ירש" היה מורתע כפי שלא היה מורתע מעולם. תוצאות מלחמת לבנון השנייה והמכה האדירה שספג בה – עדיין היו טריות.
באופן כללי, גם השנים הראשונות לכהונת נתניהו כראש הממשלה – היו שקטות מבחינה זו.
לצד השקט שנשמר, בשנים 2013-2015 חיזבאללה מצא עצמו מעורב עד צוואר במלחמת האזרחים בסוריה. שיתוף הפעולה הזה הקיז את דמו של הארגון והסיט את תשומת ליבו, אבל גם תרם לו לא מעט – גם אסטרטגית וגם טקטית.
במקביל, ובייתר שאת מאז תום מעורבותו במלחמה בסוריה – חיזבאללה חזר לטפל בהתחמשות ובהתעצמות.
מטבע הדברים, חלק נכבד מהפרטים אינם ידועים לנו. אבל, ישנם כמה סוגיות ואירועים שפורסמו, ושיכולים ללמד אותנו על הלך הרוח של חיזבאללה – ועל האופן שבו הגיבה לכך ישראל שתחת הנהגתו של נתניהו.
בשנת 2018 פירסמה ישראל הרשמית פרטים על "פרויקט דיוק הטילים" שהקים חיזבאללה בלבנון. נתניהו עצמו ניצל את נאום היח"צ השנתי בפני עצרת האו"ם על מנת לחשוף אתרים מרכזיים שבהם מתבצע הפרויקט.
אלא שבדומה ליח"צ בנושא "ארכיון הגרעין האיראני", הדברים לא לוו בפעולות התקפיות ממשיות בלבנון.