כמו שכולכם שמעתם, אתמול פירסם בג"ץ את פסק הדין בעתירות בעניין גיוס בני ישיבות. את פסק הדין כתב ממלא מקום הנשיא פוגלמן, אליו הצטרפו כל שמונת השופטים הנוספים – כך שפסק הדין ניתן פה אחד.
בואו ננסה, בלי להיכנס לפלפולים משפטיים, להבין מה בעצם בג"ץ קבע.

נתחיל ברקע ההיסטורי.
סמוך לאחר הקמת המדינה, החליט בן גוריון להעניק פטור משירות צבאי לכ-400 תלמידי ישיבה. התקדים הזה הפך למדיניות ממשלתית מוצהרת, בגדרה הממשלה פטרה יותר ויותר בני ישיבות מגיוס.
שלא במפתיע, הדבר עורר מחלוקת ציבורית עזה – שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון.

בעשורים הראשונים, בג"ץ נמנע מלדון בסוגיה, בין אם מטעמים משפטיים (היעדר זכות עמידה, חוסר שפיטות), ובין אם מטעמים פרקטיים (מספר תלמידי הישיבות שקיבלו פטור).
עד שבשנת 1998 נפל דבר, ובג"ץ קבע שנוכח ההיקף הגדל והולך של תלמידי ישיבות שמקבלים פטור – אי אפשר להסתפק בהחלטת ממשלה.