אי שם בשנים 1999-2006, בין תבוסה פוליטית לאהוד אחד (ברק) לבין תבוסה לאהוד שני (אולמרט) – נתניהו הבין שכדי לשנות את יחס התקשורת אליו, שהוא ייחס לו חשיבות עצומה, אין טעם לנסות ולהשפיע על כלי התקשורת הקיימים, ומוטב לו להקים מערך תקשורת משל עצמו.
וכך היה.
להבדיל מהתנהלותו ההססנית, נתניהו פעל בנחישות בזירה התקשורתית. כפי שראינו בשרשורים הקודמים, הוא עסק בכך באופן אובססיבי לכל אורך הדרך.
למי שלא זוכר או לא קרא, השרשור השני עסק בעלייתו של עולם התקשורת הביביסטי, שנברא בצלמו ובדמותו של נתניהו, והחלוץ לפני המחנה היה "ישראל היום" 👇.