אתמול פירסם טאוב טור ב-"הארץ", המתאר – בפעם המי יודע כמה – כיצד "תיק 4000" קורס, את הבעיות הרבות שבו, את כשלי הפרקליטות וכו'👇. הטור גרר ציוצי תגובה מצד עו"ד שחר בן מאיר ומצידי.
בעקבות זאת, הטיחו בי טאוב ואחרים טענות שונות. וזה הזמן להשיב להן.
קודם כל, התייחסות – קצרה – לטור עצמו. למרבית הטענות בטור יש מענה בשרשור שכתבתי לא מזמן 👇.
כמובן, יש בטור גם טענות שאין להן מענה בשרשור (כמו "לחצים פסולים על עדי מדינה", "היעדר אישור יועמ"ש" וכו'). אלא שכדי לפרק כל סיסמה כזו שטאוב מפריח כלאחר יד לאוויר, צריך (עוד) שרשור ארוך.
אז אם לטאוב באמת יש עניין בעובדות, הוא מוזמן לעיין בשרשור (ובשרשורונים נוספים), ובעיקר להבין שאין אף משפטן רציני שהיה מגיע למסקנות פסקניות על סמך חלק מעדותו של עד אחד מתוך עשרות שעוד יעידו במשפט.
ומכאן, ברשותכם, נניח לטור, ונעבור לטענות אחרות, ולעמדות שהשמיע טאוב לאורך השנים.
נתחיל בטענה לפיה ניסיתי "לסתום פיות". ריקלין קרא לי "בולשביק" ו-"שפן לוזר", פלקסין "לוזר פרוגרסיבי", וטאוב התלונן כי מדובר ב-"קריאה להשתקה".
אז בואו נקרא, שוב, והפעם לאט, את 280 התווים בציוץ. מה שכתוב בהם, וזה די ברור, הוא שלדעתי אין ערך עיתונאי בניתוח משפטי של אדם כמו טאוב.
למה?
כי טאוב איננו משפטן. הוא לא ראה מימיו חקירה נגדית, הוא לא מכיר את הדין הפלילי, לא את דיני הראיות וגם לא את הראיות עצמן. באותה מידה, התרשמותו זהה ליכולתו לבחון באופן מקצועי ניתוח לב פתוח שמבצע רופא בבית החולים. ולכן גם ציינתי את שמו של פרופ' קרמניצר, כביכול נציג "החונטה".
כתבתי מפורשות, שבאותה מידה לדעתי גם אין טעם בטור פרשנות של קרמניצר על הפוליטיקה בארה"ב (שהיא, לפחות לכאורה, תחום מומחיותו של טאוב). די ברור, שלא היתה לי כוונה להשתיק או לקרוא "לסתום לקרמניצר את הפה", נכון?
אז אותו הדבר לגבי טאוב: אדרבה, אשמח לקרוא את ניתוחיו *בתחום מומחיותו*.
יתרה מזאת:
יש חשיבות רבה בהבאת מגוון דעות לתוך השיח, ובהחלט ניתן להתבונן על "תיקי נתניהו" באופן ביקורתי. יש די והותר משפטנים רציניים שמחזיקים בעמדה כזו, וגם אין שום ספק שהתיקים, במיוחד "תיק 4000", אינם נקיים מקשיים משפטיים.
אבל, לדעתי, טאוב פשוט לא מתאים להצגת עמדה שכזו.
טאוב לא מתאים, כאמור, כי הוא *לא משפטן*.
הוא אולי כותב (ודובר) רהוט; הוא אולי שכנע את עצמו שיש לו הבנה בתחום (כמו דמויות רבות נוספות שלרגל תיקי נתניהו הפכו למשפטנים בעיני עצמם); הוא אולי נישא על גלי התפיסה הציבורית שאין צורך במומחיות בנושא – אבל בתכל'ס, פשוט אין לו מושג ירוק.
טענה נוספת, שחזרה ועלתה, היא בעניין היותי אנונימי.
בעניין זה, אין לי אלא להפנות להערצתו הגלויה של טאוב את "אדם גולד" – צייצן אנונימי שעיקר מומחיותו בניבולי פה והפרחת תעמולה פוליטית מימין – כדוגמה מובהקת לכך שמדובר בטענה לא עניינית.
טאוב הדהד את גולד אינספור פעמים (למשל 👇 ).
הנה אפילו ציוץ של טאוב שבו הוא מעלה על נס הקדמה (!) שכתב גולד ל-"ספר" מאת ח"כ רוטמן.
לאחרונה גם שמעתי ספייס שאירח את טאוב וד"ר רן ברץ, שבו פתח טאוב את דבריו בציטוטים מאת "אדם גולד החכם", כבסיס לפריסת משנתו שלו.
כלומר, לטאוב אין בעיה עם אנונימיות. יש לו בעיה עם האנונימיות שלי.
וכעת, נרחיב את המבט, אל משנתו הכוללת של טאוב.
טאוב הוא קונספירטור אדוק, שיורה חץ ומסמן סביבו מטרה. יש לו תפיסה מוצהרת על משחקי כוח וקשרים בתקשורת בישראל ובארה"ב, על פרשות מסעירות, אמיתיות או דימיוניות, בישראל ובארה"ב, ועוד.
אני אברח כרגיל ל-"אזור הנוחות" שלי – למשפט בישראל.
בכל הנוגע במשפט בישראל, לטאוב יש אמונה יוקדת בכך שהפרקליטות "תופרת תיקים" ו-"רודפת" את המתנגדים לה. ככזה, הוא יאמץ מיד כל מתנגד קולני למערכת המשפט, ולא יטריח את עצמו לברר תחילה את העובדות. מבחינתו, יש "אוליגרכיה משפטית", ו-"דיקטטורה משפטית", שכל מי שמאמין במערכת הוא "שמאל".
בוא נסקור כמה דוגמאות, מתוך אינספור.
הדוגמה הבולטת ביותר היא חיבתו הגלויה של טאוב לחיים רמון, שכידוע הורשע בעבירת מין.
אף שרמון הורשע בהכרעת דין חד-משמעית, על ידי שלושה שופטים, ואפילו לא ערער עליה – מבחינת טאוב, הכל עלילה ורדיפה. הרי רמון מתנגד למערכת המשפט, ולכן הוא צודק
על פרשת רמון כתבתי בלי סוף (הנה השרשור העיקרי 👇).
לרמון לא נתפר תיק, הוא לא תכנן שום רפורמה ממשית, ולאחר שלא הושת עליו קלון – בג"ץ הכשיר את חזרתו לפוליטיקה, והוא שב ומונה לשר.
אבל את טאוב כל זה לא מעניין. מה שמעניין הוא רק טענותיו השחוקות של רמון, שאותן הוא מהדהד ללא סוף.
סוגיה נוספת הכרוכה ברמון היא העובדה שהוא כיהן כשר משפטים תחת אולמרט, שכידוע נפתחו נגדו חקירות פליליות, שהביאו להתפטרותו, לעריכת בחירות – ולתחילת כהונתו של אחד בשם בנימין נתניהו.
מטבע הדברים, פעולות אלה מצד מערכת המשפט סותרות את הקונספירציה הבסיסית של טאוב אודות "רדיפת הימין".
אז מה הפיתרון?
במקום להכיר בכך שהפרקליטות פעלה נגד שחיתות משמאל ומימין, ולזנוח את הקונספירציה – טאוב בחר להעמיק אותה:
לאחר שרמון הועמד לדין, החליף אותו פרופ' פרידמן במשרד המשפטים. לפי טאוב, הפרקליטות לא רצתה "להיפטר" מאולמרט, אלא מפרידמן, אבל חרף כוחה האינסופי לא הצליחה בכך.
לכן, הפרקליטות יצאה ללא פחות מאשר "מסע דיג" נגד אולמרט, והכל במטרה להפיל את פרידמן, ולא מכל טעם אחר. העובדה שהחקירות נגד אולמרט הבשילו בחלקן לכתבי אישום, להרשעה, לישיבה בכלא, והעובדה שנגד אולמרט אף הוגש לימים כתב אישום חמור נוסף ב-"פרשות הולילנד" – לא כל כך מעניינות את טאוב.
אתם הבנתם את זה?
הפרקליטות, שמבחינת טאוב היא תמנון כל יכול, נכשלה דווקא בניסיונה "לתפור תיק" לפרידמן. לכן, בצר לה, הפרקליטות יצאה למסע דיג כדי לנסות ולהעלות בחכתה חשדות פליליים כלשהם שיביאו למפלתו של רה"מ דאז אולמרט. הכל, רק כדי להזיז את פרידמן ממשרד המשפטים.
בסך הכל, הגיוני.
דוגמה הדומה לפרשת רמון, היא עניינו של שוקי משעול.
משעול, שלשיטתו "נתפר" ע"י הפרקליטות, מרבה להתבטא נגדה.
לטאוב זה הספיק כדי לאמץ את גרסתו של משעול ולהפוך אותו לצדיק שנרדף בגלל "חוב של פחות מאלף שקל".
גם על פרשת משעול כתבתי שרשור, שמפרט משהו שטאוב פחות מתעניין בו: *העובדות*.
ובכן, משעול לא הועמד לדין בגלל "חוב של פחות מאלף שקל", אלא בשל שורה ארוכה של עבירות שחיתות חמורות, פגיעה בפרטיות, הפרת סודיות, קבלת דבר במרמה ועוד.
שלוש ערכאות דחו את טענותיו, תביעת דיבה שהגיש נדחתה, ולאחרונה גם הליך שהגיש בשל פגיעה כביכול בזכויות הפנסיוניות – נדחה. *עובדות*
הלאה.
ביוני 2019 ריטווט טאוב את הצייצנית רותי קרייתי – ללא ספק מקור מידע מהימן, שטענה ל-"ביטול אישום נגד רונאל פישר". כמובן, שמבחינת טאוב זו הוכחה נוספת ל-"טיוח" פרשת רות דוד.
השבתי לטאוב, הפצרתי בו (שוב) לפרט את *העובדות* בפרשה, שמן הסתם אינן ידועות לו. פירוט כזה טרם הובא.
בנוסף, הוכחתי לטאוב שהידיעה אינה רלבנטית למועד פירסומה, שכן מדובר באירוע מלפני שנה וחצי, ואף צירפתי ידיעה טרייה על *הוספת* אישום נגד רות דוד 👇. אלה *עובדות*, שאינן עולות בקנה אחד עם הקונספירציה, ולכן לטאוב אין עניין בהן.
הוא ריטווט ציוץ חצי-שקרי, הדהד את המסר, והשיג את מטרתו.
דוגמה קונספירטיבית נוספת היא פרשת איתמר שמעוני, שכידוע הועמד לדין, בין השאר, באשמת קבלת שוחד בגין "סיקור אוהד". שמעוני זוכה מאישום זה, אך ביהמ"ש המחוזי קבע שאין קושי משפטי ממשי לראות בסיקור תקשורתי כמתת, לעניין עבירת השוחד 👇.
לטאוב (וסג"ל) זה הספיק כדי לרקוח קונספירציה חדשה.
מבחינתם, *הכל* סובב סביב נתניהו, ולכן אם הפרקליטות העמידה את שמעוני לדין בעבירה זו – הדבר היה כדי להכשיר את הקרקע לתיקי נתניהו.
העובדה שאין שום קשר בין שתי הפרשות, ושפרשת שמעוני גובשה לפני שנודע בכלל על "תיק 4000", לא הפריעה לשניים. גם הפעם, המסר הודהד, והמטרה הושגה.
בדצמבר 2019 טאוב ריטווט את הצייצן "מחפש את האמת", שהציג "עובדות" על טיוח עבירות של פרקליט בכיר ע"י שי ניצן. במועד שבו טאוב ריטווט את הצייצן המהימן הנ"ל, כבר התפרסם מזמן כי החשדות נגד ניצן *הופרכו לחלוטין* ע"י הנציב רוזן. אבל את מי מעניינות העובדות כשיש קונספירציה שצריך לתחזק?
בדצמבר 2020, לאחר *שלראשונה* הושתו הוצאות משפט על התנועה "למשילות", שכל עתירותיה עד אז נמחקו או נדחו ללא הוצאות, טען טאוב ש-"אליעד שרגא" אף פעם לא מקבל הוצאות, והתנועה "למשילות" דווקא כן.
הוכחתי לטאוב בשרשור שהטענה שגויה 👇, אך הוא נותר בשלו. המסר הודהד, והעובדות פחות חשובות.
דוגמה מדהימה נוספת נוגעת בהתבטאות מסוימת של ניצב (בדימ׳) בורובסקי, אשר "מוכיחה" כביכול את "תפירת התיק" נגד רפול. לטענה הזו השבתי בשרשורון 👇, בו פורטו *עובדות*, אשר מטילות, לכל הפחות, צל כבד מאוד על מהימנות האמירה. אבל, מבחינת טאוב – האמירה תומכת בקונספירציה, וזה כל מה שחשוב.
ואפשר להמשיך בלי סוף. באמת. אבל אני חושב שהנקודה מוצתה.
לד"ר טאוב אין שום עניין בעובדות או בבירור האמת. מבחינתו, יש אקסיומה – מערכת המשפט רודפת את הימין, והתיקים נגד נתניהו הם "תפורים". כל בדל מידע שיתמוך בכך יאומץ מיד כאמת, וכל עובדה סותרת – כאילו לא היתה מעולם.
שבוע טוב.