"ריקוד הדגלים", או "מצעד הדגלים", שנמצא לאחרונה בכותרות – הוא לא רק סוגיה ציבורית, אלא גם משפטית, והנושא העסיק את בג"ץ מספר פעמים.
אז למען העשרת השיח, הנה סקירה של פסקי הדין של בג"ץ בנושא, שאולי ילמדו אתכם כמה דברים שלא ידעתם על "ריקוד הדגלים".

למיטב ידיעתי, הפעם הראשונה שהנושא הגיע להכרעה בבג"ץ היתה בשנת 2008, אז העותרת היתה עמותת "עם כלביא", שמארגנת את המצעד באופן מסורתי. באותה שנה, המשטרה לא אישרה קטע במסלול הצעדה, וגם אסרה על עצרת סיום מופרדת בין נשים וגברים.
את פסק הדין של דעת הרוב כתב רובינשטיין, בהסכמת מלצר.

מפסק הדין עולה כי המשטרה הקצתה לאבטחת האירוע לא פחות מ-1,310 שוטרים, אך דרשה מהעותרת לגייס גם סדרנים מקצועיים מטעמה.
במהלך הדיון, עמותת עם כלביא *ויתרה* על העתירה בנוגע למסלול הצעדה, ולכן הדיון התמקד בעיקר בסידורי האבטחה. רובינשטיין קבע כי האחריות על האבטחה מוטלת על המשטרה.

זאת, לדבריו, משום שמדובר באירוע שהוא בעל *אופי ציבורי-פוליטי*, גם אם הוא כולל שירה וריקודים.
בצד זאת, רובינשטיין כן חייב את העמותה בהוספת מאבטחים, אך בעניין זה בעצם קבע פשרה בין המשטרה לבין העמותה.
לעומת רובינשטיין ומלצר, גרוניס היה בדעת מיעוט מעניינת (וכהרגלו שמרנית).

לפי גרוניס, בהינתן שהמשטרה הקצתה לאבטחת האירוע למעלה מ-1,300 שוטרים (ובסך הכל הוקצו לאותו יום למעלה מ-2,700 שוטרים) – יש לקבל את הגבלות המשטרה.
גרוניס סיים באמירה: "תמה אני האם על המשטרה להסיט כוחות מאירועים אחרים לזה שעורכת העותרת, מכיוון שהעותרת היא זו שפנתה לבית משפט זה".