כפי שוודאי שמעתם, בג"ץ קבע היום – ברוב של ששה שופטים מול חמישה – ש-"חוק הנבצרות" שנחקק במרץ 2023 יכנס לתוקפו רק לאחר הבחירות הבאות לכנסת.
מאחר שפסק הדין הוא הרבה פחות "אייקוני" מאשר פסק הדין לגבי עילת הסבירות, נדמה שאפשר לסכם את הדברים בתמציתיות.

מחר יתכנס הרכב מורחב של שופטי בג"ץ לדיון בעתירות שהוגשו נגד מה שמכונה "חוק הנבצרות".
זו הזדמנות טובה לשוב ולדבר קצת על החיה המשפטית המכונה "נבצרות",
על הדין בנוגע לנבצרות ראש ממשלה – וגם על מה שכנראה יעמוד במרכז פסק הדין, שיפורסם בעתיד.

קודם כל, כדאי לדעת שהמונח "נבצרות" ממש לא ייחודי לראש הממשלה, וקיימים שלל בעלי תפקידים שהדין מכיר באפשרות ש-"נבצר" מהם למלא את תפקידם.  
ומה זה בעצם "נבצרות"? האם היא רלבנטית רק למצב רפואי או נפשי?
השאלה הפרשנית הזו התגלגלה, כמובן, לפתחו של ביהמ"ש העליון, שדן בה בהקשרים שונים.

ההקשר הראשון שבו ניתנה פרשנות למושג "נבצרות" היה דווקא לגבי נבצרות של דיין בבית דין משמעתי, אז נקבע כי "המושג 'נבצר' מצביע על גורם שמעבר לשליטת האדם… היעדרות על דרך הסתם אינה עולה כדי 'נבצרות'". כלומר, מצד אחד נבצרות היא לאו דווקא מניעה רפואית – אבל גם לא "סתם" היעדרות.

לאחרונה, אנו שומעים יותר ויותר את המונח "נבצרות", והשיח סביב האפשרות להכריז על נתניהו כמי ש-"נבצר ממנו" למלא את תפקידו כראש ממשלה.
בואו ננסה להסביר את משמעותו המשפטי של המונח הזה, ואז לתרגם את הדין למשמעויות פרקטיות – ובעיקר ננסה להרגיע את הרוחות הסוערות.

הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה 👇 , הדן במצב שבו "נבצר" מראש הממשלה למלא את תפקידו, בין אם באופן זמני ובין אם באופן קבוע.
הסעיף הנ"ל עוסק אם כן במצב של "נבצרות" מלמלא תפקיד כלשהו, במקרה זה רה"מ – כמו שורה ארוכה של סעיפים אחרים שעוסקים בסיטואציות דומות.