בשקט בשקט, פירסם שלשום ביהמ"ש העליון פסק דין שעוסק אומנם בנושא "קטן" מתחום דיני המיסים, אבל מחביא בתוכו סיפור מעניין על פרשנות אקטיביסטית ועל המעמד של אזור יהודה ושומרון.
ועוד נדבך בסיפור הוא, כמובן, השקט שבו התקבל פסק הדין.

אז מה הסיפור?
ענייננו בעמותה, שנרשמה בישראל, בשם "ועידת המדעים וההשכלה האסלמית".
עד 2004, העמותה ניהלה מוסדות חינוך בירושלים, וכן בכפר ביר נבאללה, המצוי ב-"שטח C" באזור יהודה ושומרון. מאז, העמותה פעלה רק בביר נבאללה, והשכירה את המבנים בירושלים לחברה אחרת, שהפעילה בהם בתי ספר.

החברה ששכרה את המבנים מהעמותה, שילמה לעמותה דמי שכירות. המחלוקת המשפטית היתה לגבי פטור ממס ביחס לאותם דמי שכירות.
וכל כך למה?
כי סעיף 9(ב)(א) לפקודת מס הכנסה, שהיא החיקוק שמסדיר את אופן חישוב המס הזה בישראל, קובע ש-"מוסד ציבורי", אשר פועל "למטרה ציבורית" – פטור ממס.