קטגוריותפסילת רשימה לכנסתפרשת ניימן הראשונה

פסילת רשימות ומועמדים בבחירות לכנסת – שרשור שני

השרשור הקודם 👇 עסק ב-״פרשת ירדור״. בשנת 1984, ובחלוף 19 שנים, שב בימ״ש העליון ועסק בסוגיה דומה, במה שלימים זכה לכינוי ״פרשת ניימן הראשונה״. בדומה לפרשת ירדור, גם הפעם מדובר בפסילת רשימות ע״י ועדת הבחירות המרכזית.

בשנת 1984 עדיין לא בא לעולם סעיף 7א המפורסם לחוק יסוד: הכנסת. כלומר, מבחינת החוק – אין לאף גוף סמכות לפסול רשימה מלהתמודד בבחירות (וגם לא לפסול מועמד, אבל ממילא זה לא עמד על הפרק). מה כן בא לעולם? כמובן, אותה פסיקה בפרשת ירדור, שקבעה שיש סמכות לפסול רשימה. השאלה – אילו רשימות.

ועדת הבחירות המרכזית פסלה שתי רשימות: האחת, והידועה, היא רשימת ״כך״ בראשות מאיר כהנא, מטעמים של גזענות, תמיכה בטרור ושלילת עקרונות הדמוקרטיה; השנייה היא ״הרשימה המתקדמת לשלום״, בראשות מוחמד מיעארי בשל חתרנות והזדהות עם אויבי המדינה.
הנה החלטות הפסילה מטעם ועדת הבחירות המרכזית:

קטגוריותפסילת רשימה לכנסתפרשת ירדור

פרשת ירדור

לכבוד הדיונים הצפויים מחר ומחרתיים בבימ״ש העליון בעניין אישור ופסילת רשימות ומועמדים להשתתף בבחירות לכנסת – כדאי לחזור לרגע שבו, במידה רבה, הכל התחיל: פסק הדין המכונן במה שמכונה ״פרשת ירדור״, אי שם בשנת 1965.
אם יהיה זמן וביקוש, נרחיב לגבי פסקי דין שבאו בעקבות פרשה זו.

תחילה, יש לזכור שהזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה, והיא למעשה תנאי-בלעדיו-אין לקיומה של דמוקרטיה, מטעמים ברורים.
כל פגיעה בזכות זו היא *בהכרח* פגיעה בדמוקרטיה, ולכן לא פלא שהשאלה מתי מוצדק לפגוע בה (מטעם מהותי ולא פרוצדורלי) – העסיקה רבות את בימ״ש העליון.

השאלה הזו התחדדה סביב רשימה בשם ״הסוציאליסטים״, שביקשה להשתתף בבחירות לכנסת. רשימה זו, כך נקבע, היא למעשה גלגול של התאגדות בלתי חוקית בשם ״אל-ארד״, והיא שוללת באופן גמור את מדינת ישראל, ומטרתה היא לחסלה. האם ניתן למנוע מרשימה כזו להשתתף בבחירות, בשל עמדותיה הקיצוניות הנ״ל?