מהומת הטוויטר שהתרגשה היום, והחשש מפני ״סתימת פיות״, הם הזדמנות טובה לשרשור קצר על פסק הדין המכונן בעניין ״קול העם״ – יצירת מופת משפטית שכתב השופט אגרנט בשנת 1953.
על הדרך, זו תהיה גם הזדמנות להשיב לכל מיני טענות אודות ״התגברות האקטיביזם״ או ריקון חוקים מתוכן ע״י בג״ץ.

נתחיל בעובדות.
הימים הם ימי מלחמת קוריאה. בעיתון זניח בשם ״קול העם״ מפורסם מאמר, ובו התייחסות לידיעה בדבר כוונה כביכול, שכמובן לא היתה, לשלוח את חיילי צה״ל ללחום לצד ארה״ב ונגד ברית המועצות. בסוף המאמר נכתב: ״נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי לאומית של הממשלה המספסרת בדם״.