רובכם ודאי שמע שהיום זיכה ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטת לומפ) את השוטר שירה למוות באיאד אל-חלאק במאי 2020 בעיר העתיקה בירושלים. בואו ננסה לשים את הדעות הקדומות בצד, ולהסביר מה בעצם קרה באירוע, ומדוע הטרגדיה הנוראה הזו הסתיימה בזיכויו של הנאשם.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 30.5.2020, בשעה 06:00 לערך, התקרב איאד לעמדת מג"ב בשער האריות, כשעל פניו מסיכה, ועל ידיו כפפות שחורות. התנהלותו של איאד, כבן 31 עם צרכים מיוחדים, עוררה את חשדם של שני שוטרים – ביבאר ועסקלה, שהיו במשמרת בעמדה סמוכה, וחשבו שמדובר במחבל חמוש באקדח.

ביבאר ועסקלה התקרבו לאיאד, וכעבור זמן קצר ביבאר הכריז ברשת הקשר שמדובר במחבל, והשניים החלו במרדף אחר איאד, שנמלט בריצה. הנאשם ומפקדו, שהיו בעמדה בשער האריות, שמעו את הקריאה בקשר, הבחינו במרדף והצטרפו אליו. השוטרים קראו לאיאד לעצור, בעברית ובערבית, אך איאד המשיך במנוסתו.

במהלך המרדף, המפקד ירה שני כדורים לעבר רגליו של איאד, שלא פגעו בו – והמרדף נמשך.  
מספר שניות לאחר מכן, איאד נכנס למתחם אשפה בעל פתח אחד. עוד לפני כן, נכנסה למתחם ורדה, שהכירה את איאד, ושהו בו שני פועלים. הנאשם היה השוטר הראשון שנכנס למתחם, וביצע ירי לעבר איאד, שנפגע ממנו.

לאחר הירי הראשון, נכנסו למתחם גם ביבאר ועסקלה. עסקלה פנה לאיאד ושאל אותו "איפה האקדח?". איאד, שהיה פצוע, התרומם מעט – ואז הנאשם ביצע ירי נוסף, לעבר פלג גופו העליון של איאד – וזהו הירי שגרם למותו.
העבירה שיוחסה לנאשם היא המתה בקלות דעת, שהפעם לא נעסוק ביסודותיה המשפטיים.