ודאי שמעתם, שהיום קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור המדינה על הזיכוי החלקי ב-"פרשת בזק".
פסק הדין עמוס בפרטים, ומערב כמה מערכות דינים, וככזה – סיכום "רגיל" שלו יהיה משעמם. לכן, בואו ננסה להביט עליו ממעוף הציפור, ולהבין מה בעצם התמצית של הסיפור.
אז נתחיל, וקחו בחשבון שלא ציירתי את כל העצים ביער:
לפני שנצלול לסיפור המעשה, חשוב לזכור שהזיכוי החלקי התבסס על טענה לפיה כתב האישום לא מגלה עבירה, כלומר שגם אם כל העובדות בו יוכחו – זה לא יביא להרשעת הנאשמים.
הערעור התייחס אם כן לסוגיה הזו, *ולא עסק* בבירור האשמה בפועל.
אחרי שזכרנו את זה, נעבור לסיפור עצמו.
היה היו שתי חברות מסחריות: "בזק" ו-"יס", שעשו ביניהן עסקאות. המשותף לשתי החברות הללו, הוא שבעל השליטה בהן, כלומר האדם בשר ודם שמחזיק בכמות מניות שמאפשרת לו לשלוט בהחלטות שמתקבלות בחברות – הוא אותו אדם, מיודענו שאול אלוביץ'.