במסגרת הקמפיין (הבזוי) למען עמירם בן אוליאל נשמעות טענות רבות, יצירתיות יותר או פחות, שמנסות לשכנע אתכם שעניינו של בן אוליאל הוא יחיד ומיוחד – ולכן ההתגייסות היא רק למענו, ולא התגייסות עקרונית כלשהי.
כי לטעון את האמת הגזענית, זה קצת לא נעים.

בפועל, אם אתם לא מבחינים בין בני אדם לפי מוצא אתני, אי אפשר באמת לטעון שיש משהו "תקדימי" בעניינו של בן אוליאל, שכן פלסטינים רבים נחקרו בדרך דומה – הן לפניו, והן לאחריו.
כדוגמה לפלסטיני שכזה, שכנראה שמעולם לא שמעתם על אודותיו – בואו נספר בקצרה את סיפורו של אדם בשם אחמד קונבע.

קונבע הואשם בביצוע מספר פיגועי טרור, שהמוכר בהם הוא רצח הרב רזיאל שבח ז"ל ביום 9.1.2018.
הוא נעצר ביום 17.1.2018, והועבר לחקירת שב"כ. במסגרת חקירתו, הופעלו כלפי קונבע "אמצעים מיוחדים", כלומר חקירה שכללה שימוש באמצעים פיזיים. לאחר הפעלתם, הוא הודה בחשדות נגדו – והועמד לדין.

אני מניח שרובכם נתקלתם לאחרונה בהתבטאויות כאלה ואחרות בנוגע לעמירם בן אוליאל, שהורשע בביצוע פיגוע הטרור היהודי בכפר דומא. אז לכבוד החג הארוך, בואו ננסה להיזכר מה בדיוק התרחש באותו לילה נורא, וגם לנסות ולהבין מה באמת עומד ברקע של הקמפיין.

"הפיגוע בדומא" הוא שמו הרווח של רצח עלי, רהאם וסעד דוואבשה, ופציעתו הקשה של אחמד דוואבשה, באמצעות בקבוק תבערה שהושלך לתוך ביתם, בעת שישנו, בליל יום 30.7.2015.
מכלול הנסיבות הצביע מיד על כך שמדובר בפיגוע טרור שבוצע על ידי יהודים, והשב"כ פתח בחקירה סמויה שנמשכה כארבעה חודשים.

בן אוליאל עצמו נעצר ביום 1.12.2015, ונחקר בחקירת שב"כ ממושכת ואינטנסיבית, בה היה מנוע מפגש עם עו"ד.
בשלהי חקירתו, הופעלו "אמצעים מיוחדים" כלפי בן אוליאל וכלפי חשוד נוסף – לראשונה (ולאחרונה) אי-פעם כלפי חשוד ממוצא יהודי. לאחר מכן, בן אוליאל הודה בביצוע הפיגוע, ואף שחזר אותו.

הודאותיו אלה של בן אוליאל הובילו להגשת כתב אישום בו יוחס לו ביצוע הפיגוע.
במסגרת ההליך המשפטי, נוהל תחילה "משפט זוטא" ממושך, בו נבחנה שאלת קבילות ההודאות שמסר *לאחר* הפעלת "האמצעים המיוחדים". מבחינה משפטית, השאלה שהוכרעה היתה האם הודאותיו המאוחרות ניתנו באופן "חופשי ומרצון".

הנשיאה חיות דחתה היום את בקשתו לדיון נוסף של עמירם בן אוליאל, שביצע את הפיגוע הרצחני בדומא.
בתמצית, חיות קבעה שבפסק הדין לא נקבעה הלכה חדשה, אלא יושמו הלכות שנקבעו בעבר (מן הסתם, ביחס למחבלים פלסטינים) – ולכן אין הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין.

תם ונשלם.

ביהמ"ש העליון דחה היום את ערעורו של עמירם בן אוליאל, שהורשע בביצוע מה שידוע כ-"פיגוע בדומא", שבו נרצחו שלושה בני משפחת דוואבשה, ופעוט נוסף נפצע קשה.   בשל קוצר היריעה, בשרשור הזה אעסוק רק במה שנקבע בפסק הדין. את הפרשנויות וההערות נשאיר לשרשור בהמשך.

נתחיל, כרגיל, בעובדות.   בן אוליאל הואשם, יחד עם קטין שכונה א' (ושעניינו כבר הסתיים), במספר אישומים, שכולל מתארים מעשי טרור על רקע אידיאולוגי.   אותנו מעניין רק האישום השני, הוא הרצח שבוצע בליל תאריך 30.7.2015 בכפר דומא, באמצעות השלכת בקבוקי תעברה לתוך בית משפחת דוואבשה.

ביהמ"ש העליון פירסם אתמול את פסק הדין בערעורו של א', "הקטין מפרשת דומא" (שמו אסור בפירסום, מאחר שהיה קטין במועד ביצוע העבירות). זו הזדמנות טובה לעשות (שוב) סדר בפרשה הזו, וכמובן גם להאיר זרקור על כמה קביעות חשובות בפסק הדין.

בית המשפט העליון (גרוסקופף) דחה בשנית את בקשתו של א׳ (שהורשע בחברות בארגון טרור ובמספר עבירות ״תג מחיר״) להפריד בין הדיון בערעורו לבין הדיון בערעור שהגיש עמירם בן-אוליאל (שהורשע כזכור ברצח עצמו). הערעורים צפויים להישמע במהלך חודש פברואר

חג, סגר, וממילא אתם משועממים. אז בואו נדבר רגע *משפטית* על הסוגיה של הפעלת אמצעים פיזיים (״אמצעים מיוחדים״) בחקירות שב״כ, סוגיה שעלתה לאחרונה לכותרות סביב ״פרשת דומא״, שבה הופעלו לראשונה אמצעים כאלה על נחקרים ממוצא יהודי.

שבמרכזו הואשם עמירם בן-אוליאל ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה (ובעבירות נוספות, שלא נעסוק בהן). זו הזדמנות טובה לחזור לפרשה הזו, ולנסות לעשות סדר בין הספינים והטענות השונות, ומה קבע בית המשפט.

בית המשפט המחוזי בלוד פירסם לפני כשבועיים את הכרעת דינו של א׳, ״הקטין מפרשת דומא״. הכרעת הדין, שגם הותרה לפירסום, נבלעה קצת בתוך העיסוק האינסופי בחקירות רה״מ – אך היא מספקת הצצה מרתקת, במסמך פומבי, אל תוך ארגון הטרור היהודי בו היה א׳ חבר. אז הנה שרשור ובו זרקור על כמה קביעות.

כזכור, בן-אוליאל הודה בחקירתו בביצוע עבירות שונות, לרבות בפיגוע בדומא. בשרשור הקודם 👇 טענתי שלפי ההלכה כיום, סירוב של נאשם להעיד להגנתו – אינו מהווה, ככלל, ״דבר מה נוסף״ שמשלים את הודאתו בחקירה.