כנראה שרובכם לא שמע על זה, אבל אתמול פורסמה החלטה ב-"פרשת הצוללות", שבה התקבלה טענה מסוימת שהעלה מיקי גנור – הוא הנאשם המרכזי בפרשה.
שלא במפתיע, ההחלטה הזו עוררה שלל ליצני משפט, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, שהזדרזו להפוך את ההחלטה הזו לדרמה אדירה.
אבל על מה בכלל מדובר?
מאז יום חמישי האחרון, בתרחיש בלתי צפוי לחלוטין (וכמובן לא מתואם), פצחה להקת הצווחנים הקבועה בקריאה הידועה לפיה "התיק קרס!". אלא שהפעם, לא מדובר על "תיקי האלפים", שקרסו כבר מזמן. התיק שתורו לקרוס הוא מה שידוע כ-"פרשת הצוללות".
ושוב טענות משמאל אודות ״טיוח״ על ידי היועמ״ש מנדלבליט, שכביכול ״מנסה להעלים בשיטתיות את חלקו של נתניהו בפרשה״. על הדרך, חוזרות כמובן הטענות נגד עצם מינויו של מנדלבליט ליועמ״ש, בשל קשריו כביכול עם רה״מ.
אז הנה שרשור קצר על הטענות הממוחזרות הללו.
כידוע, הפרשה נחשפה בכתבה של רביב דרוקר, וכעבור זמן קצר הודיע היועץ כי *לפי שעה* אין חשד לפלילים. את זה כל פיד שמאל זוכר.
מה שנוטים לשכוח הוא שבחלוף *שלושה ימים בלבד* – התקבלה החלטה לפתוח בבדיקה פלילית. כלומר, המהומה הגדולה היא סביב אמירה זמנית, שהיתה רלבנטית במשך שלושה ימים.
ביום מעצרו של מיקי גנור, מי שהיה עד לאחרונה עד מדינה ב-״פרשת הצוללות״, קבע בנחרצות ג׳וש בריינר, כתב ״הארץ״, שמדובר בהחלטה שגויה. לשיטתו, המשטרה משתמשת במעצר, בניגוד לדין, ככלי כדי לנקום בגנור ולהענישו.
נכון, לבריינר אין מושג לגבי הראיות או החשדות נגד גנור, אבל עד כאן זה סביר.
