לכבוד הדיונים הצפויים מחר ומחרתיים בבימ״ש העליון בעניין אישור ופסילת רשימות ומועמדים להשתתף בבחירות לכנסת – כדאי לחזור לרגע שבו, במידה רבה, הכל התחיל: פסק הדין המכונן במה שמכונה ״פרשת ירדור״, אי שם בשנת 1965.
אם יהיה זמן וביקוש, נרחיב לגבי פסקי דין שבאו בעקבות פרשה זו.
תחילה, יש לזכור שהזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה, והיא למעשה תנאי-בלעדיו-אין לקיומה של דמוקרטיה, מטעמים ברורים.
כל פגיעה בזכות זו היא *בהכרח* פגיעה בדמוקרטיה, ולכן לא פלא שהשאלה מתי מוצדק לפגוע בה (מטעם מהותי ולא פרוצדורלי) – העסיקה רבות את בימ״ש העליון.
השאלה הזו התחדדה סביב רשימה בשם ״הסוציאליסטים״, שביקשה להשתתף בבחירות לכנסת. רשימה זו, כך נקבע, היא למעשה גלגול של התאגדות בלתי חוקית בשם ״אל-ארד״, והיא שוללת באופן גמור את מדינת ישראל, ומטרתה היא לחסלה. האם ניתן למנוע מרשימה כזו להשתתף בבחירות, בשל עמדותיה הקיצוניות הנ״ל?