הדיון הציבורי הער סביב הפגיעה בחפים מפשע בסבב הלחימה הנוכחי הוא הזדמנות טובה להיזכר בפרשה המוכרת ביותר בהקשר זה – פרשת חיסולו של סלאח שחאדה. במובנים מסוימים, המציאות מאז הפרשה השתנתה במידה ניכרת. אבל במובנים אחרים, כוחה יפה עד עצם היום הזה.

מתחילים:
הימים הם ימי האינתיפאדה השנייה. ההתנתקות טרם בוצעה.
סלאח שחאדה היה פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, ודמו היה מגואל בדמם של ישראלים רבים.
בתאריך 22.7.2002 מטוס של חיל האוויר הטיל פצצה במשקל טון על בית מגורים בעיר עזה, בו התגורר שחאדה.
כתוצאה מהפיצוץ, שחאדה מצא את מותו.

לצד שחאדה, נהרגו מהפיצוץ גם רעייתו ובתו הקטינה, וכן 12 תושבים נוספים, חפים מפשע. עשרות רבות נפצעו.
התוצאה הקשה של פגיעה בחפים מפשע עוררה דיון ציבורי ומשפטי. פרשת שחאדה היתה אחת הדוגמאות הבולטות בעתירה שהוגשה בשנת 2002 נגד מדיניות "הסיכולים הממוקדים" של צה"ל באותה תקופה.