רובכם ודאי שמע שבג"ץ קיבל היום עתירות נגד החלטת מנכ"ל משרד החינוך לקצר את יום הלימודים במסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי בשנת הלימודים הקרובה, שצפויה להיפתח ב-1.9.
בואו ננסה להבין מה הנימוקים לפסק הדין, וגם מה אפשר ללמוד ממנו.

נתחיל ברקע.
כבר בשנות ה-90' של המאה הקודמת הכירה המדינה בצרכים המיוחדים של ילדים אוטיסטים, ומשרד החינוך קבע כי יום הלימודים שלהם יהיה עד השעה 16:45 לפחות. אלא שהמציאות בישראל הביאה לגידול מתמיד של מספר הילדים – ולמחסור חמור בכוח האדם במערכת החינוך, ובמיוחד בחינוך המיוחד.

המצוקה הזו הביאה את משרד החינוך, לקראת שנת הלימודים הקודמת (תשפ"ג), לקבוע כי במקומות שבהם אין מספיק כוח אדם – יום הלימודים יתקיים עד השעה 15:10 בלבד. לקראת שנת הלימודים הבאה (תשפ"ד) נאספו נתונים אשר לימדו על גידול של למעלה מ-5600 תלמידים על הרצף, מה שהחריף את משבר כוח האדם.

להערכת משרד החינוך, הגידול החד במספר התלמידים, ובעקבותיו הצורך בפתיחת כיתות נוספות – יצר מחסור של כ-1300 עובדי הוראה (!).
על רקע זה, ביום 14.6.2023 החליט מנכ"ל משרד החינוך (היוצא) לקצר *באופן רוחבי וארצי* את יום הלימודים במסגרות, כך שזה יסתיים בשעה 16:00, במקום בשעה 16:45.