קטגוריותראיון עד

ראיון עד

בג״ץ (חיות, מלצר, מזוז) פירסם היום פסק דין חשוב, שמאיר על כמה סוגיות מעניינות.
פסק הדין ניתן בעקבות עתירה נדירה שהגישה *המדינה* נגד החלטת בימ״ש המחוזי בתל-אביב (השופטת אגמון גונן), בה חויבה הפרקליטות לתעד את הראיונות שהיא מקיימת עם עדי התביעה מטעמה. אזהרה: ארוך ומשפטי.

במקום לפתוח כהרגלנו בעובדות, נפתח בהסבר קצר על מהו ״ראיון עד״: כל כתב אישום שמגישה המדינה כולל רשימה של עדים מטעמה. חלק מאותם עדים הם מה שמכונה ״עדים מהותיים״ – עדים שעליהם מתבססת התביעה (למשל: מתלוננת בעבירת מין, קורבן עבירת אלימות, הנפגע בעבירת מרמה, עד ראייה למעשים, וכו׳).

מאחר שחולף זמן בין המועד שבו העד מסר את הודעתו במשטרה, לבין המועד שבו הוא מעיד בבית המשפט, התקבעה הפרקטיקה של ״ראיון עד״: התביעה פוגשת בעד, מציגה לו את הודעותיו במשטרה, מרעננת את זכרונו ומסבירה לו אופן העדות הצפויה. הפרקטיקה הזו לא עוגנה בחקיקה, אך הוכרה בפסיקת בימ״ש העליון.