ב-7.10 פרצה המלחמה.
בשעות, בימים ובשבועות הראשונים, היינו – כל אחת בדרכו, כל אחד בדרכה – בסוג של הלם. נדמה שאין אדם בישראל שהשכול לא דפק בדלתו, שלא היה לפחות בהלוויה אחת, שלא מכיר אישית חיים שנקטפו, שלא מצא עצמו רץ למרחב המוגן על בסיס יומי.