בחיי שנמאס לי מהעיסוק ב-״תיקי האלפים״. ההליך הזה נראה כאילו הוא לקוח מעולם אחר, זכר לשיח המטורלל שהתנהל פה בשנים האחרונות.
אבל התועמלנים בשלהם. כאילו לא עברנו טבח נורא. כאילו הכל נראה אותו דבר.
והפעם, מיחזור בפעם המי יודע כמה של הספין על אישורי היועץ.
נתחיל בסיפור עצמו.
סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע שכדי לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה – יש לקבל הסכמה של היועמ״ש.
בתחילת דרכם של ״תיקי האלפים״, נתניהו טען, באמצעות סנגוריו, שלא ניתנה הסכמה שכזו בתיקים 1000 ו-4000, ולכן יש לבטל את האישומים הרלבנטיים. בהמשך נחזור להחלטה בעניין.
סיכום, קצת שונה, של "פרשת בזק"
ודאי שמעתם, שהיום קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור המדינה על הזיכוי החלקי ב-"פרשת בזק".
פסק הדין עמוס בפרטים, ומערב כמה מערכות דינים, וככזה – סיכום "רגיל" שלו יהיה משעמם. לכן, בואו ננסה להביט עליו ממעוף הציפור, ולהבין מה בעצם התמצית של הסיפור.
אז נתחיל, וקחו בחשבון שלא ציירתי את כל העצים ביער:
לפני שנצלול לסיפור המעשה, חשוב לזכור שהזיכוי החלקי התבסס על טענה לפיה כתב האישום לא מגלה עבירה, כלומר שגם אם כל העובדות בו יוכחו – זה לא יביא להרשעת הנאשמים.
הערעור התייחס אם כן לסוגיה הזו, *ולא עסק* בבירור האשמה בפועל.
אחרי שזכרנו את זה, נעבור לסיפור עצמו.
היה היו שתי חברות מסחריות: "בזק" ו-"יס", שעשו ביניהן עסקאות. המשותף לשתי החברות הללו, הוא שבעל השליטה בהן, כלומר האדם בשר ודם שמחזיק בכמות מניות שמאפשרת לו לשלוט בהחלטות שמתקבלות בחברות – הוא אותו אדם, מיודענו שאול אלוביץ'.
ואחרי שכולנו הסדרנו נשימה
בואו ננסה לדבר ברוגע על ההתפתחות ב-"תיקי האלפים", אחרי הפצצה שהוטלה ביום חמישי לפיה שופטי בית המשפט המחוזי אמרו לתביעה, לכאורה, שקיים קושי בהוכחת האישום בלקיחת שוחד.
מאז, כל חכמי הטוויטר אינם יודעים נפשם מרוב אושר, ומיהרו למרק את הגרדומים.
אבל מה בעצם ידוע לנו?
ידוע לנו, שהשיחה הסגורה בין השופטים לבין נציגת הפרקליטות והסנגורים ב-"תיק 4000" נמשכה כ-15 דקות. כדי לומר משפט בודד לגבי סיכויי ההרשעה באישום בלקיחת שוחד – צריך פחות מ-15 שניות.
אבל משום מה הודלף מהשיחה, לכאורה, רק משפט בודד. וגם לגבי הגרסאות חלוקות.
בכל מקרה, לפי כל הגרסאות, השופטים התייחסו אך ורק לסיכויי ההרשעה לגבי בנימין נתניהו, ואך ורק לגבי האישום בלקיחת שוחד ב-"תיק 4000". השופטים לא התייחסו לשלושת האישומים בהפרת אמונים לגביו, וגם לא התייחסו לאישום נגד בני הזוג אלוביץ', שמואשמים במתן שוחד.
ומה עוד לא נאמר?
ובכן, כמובן שלא נטען שנאמר כאילו מדובר ב-"קנוניה", "רדיפה" או שהאישום חסר בסיס משפטי. לכל היותר, וגם זה לפי הדלפה חלקית מאוד, השופטים העירו על קושי ראייתי לגבי הוכחת יסודות עבירת השוחד ביחס לבנימין נתניהו. בין זה לבין הקריאות לועדת חקירה והשלכת הקושרים לקלסוד, יש פער דק.
בנוסף, וכאמור, לא נטען שיש קושי ראייתי להוכיח שהאלוביצ'ים נתנו שוחד לנתניהו.
בעניין זה, חשוב לדעת שמצבם המשפטי של האלוביצ'ים קשה בהרבה מזה של נתניהו, בעיקר בשל שני נתונים: האחד, שאילן ישועה הפליל אותם, אך לא את נתניהו (שאיתו לא שוחח מעולם); והשני, שלאלוביצ'ים לא היתה חסינות.
נתניהו, כחבר כנסת, נהנה מחסינות.
אי אפשר היה להאזין לו האזנת סתר, אי אפשר לחפש במשרדיו, בביתו, במחשבים או בטלפונים שלו, ואי אפשר היה לחקור אותו בתנאי מעצר (ולכן הוא נחקר בשלב מאוחר יותר, מה שאיפשר לו כמובן הכנת טובה הרבה יותר לקראת החקירה).
ולאן זה יכול להוביל בסוף הדרך?
זה יכול ליצור מצב שבו האלוביצ'ים יורשעו במתן שוחד לנתניהו, אבל נתניהו יזוכה משוחד. במידה שאבחנה הזו תהיה מושתתת על פער בראיות, אין בכך דופי משפטי – אבל ברור שזה גם יחייב את המסקנה שלא היתה פה "רדיפה", "עלילה" או "תפירה".
אבל, לצורך הדיון, בואו נניח שכל אישום השוחד "קרס" כולו.
במקרה כזה, לגבי נתניהו נשארנו "רק" עם שלושה אישומים בהפרת אמונים.
האם הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה בגין שלוש עבירות של הפרת אמונים היא פשע נורא מצד הפרקליטות, והוכחה של הטייה פוליטית, שמאלנות ו-"רדיפה"?
למזלנו, יש לנו תשובה לשאלה הזו, מהתקופה הפרה-היסטורית שלפני 2009.
לא תאמינו, אבל בשנים 2006-2009 כיהן פה ראש ממשלה שאינו בנימין נתניהו. שמו היה אהוד אולמרט, והוא התפטר בשל *חשדות* נגדו.
*החשדות* נגד אולמרט היו… לביצוע עבירות של הפרת אמונים. כן כן, למרות הניסיון לשכתב את ההיסטוריה, *החשדות* נגד אולמרט באותה עת *לא* כללו לקיחת שוחד.
אם כעת אתם מתגרדים, משוכנעים שאולמרט *כן* הורשע בסופו של דבר בלקיחת שוחד – אתם לא טועים. אבל זה לא קרה בתיקים שבגינם התפטר, ושמכונים "התיקים הירושלמים" – אלא בתיק הולילנד, שבא לעולם *לאחר* שאולמרט כבר התפטר והועמד לדין בגין אותם תיקים.
וגם בתיק הולילנד ההרשעה היתה חלקית מאוד.
מהאישום המרכזי, של לקיחת שוחד בסך חצי מיליון ש"ח בפרשת הולילנד עצמה – אולמרט *זוכה*. הוא הורשע "רק" בלקיחת שוחד בסך 60 אלף ש"ח, במה שכונה "פרשת הזרע". אבל אני לא זוכר אף צווחן קובע שאם האישום המרכזי בשוחד "קרס", ומההר הגדול נותר רק עכבר של כעשירית ממנו – אז "רדפו" את אולמרט.
החלטה בתיק בזק
כפי שודאי שמעתם, ביהמ"ש המחוזי בת״א (אגמון-גונן) פירסם היום החלטה בתיק המכונה "פרשת בזק", והורה על ביטול חלק מהאישומים בתיק.
בימים כתיקונם, ההחלטה הזו היתה מעניינת רק כמה מכורים לדיני החברות. אבל נוכח הקשר לכאורה ל-"תיק 4000", נוצר עניין ציבורי.
"תיק 4000" קרס?
מאז תחילת חקירתו הנגדית של אילן ישועה, טוענים שוב ושוב צייצנים ועיתונאים התומכים ברה"מ נתניהו כי "תיק 4000 קרס". בבסיסה של הטענה עומדות עובדות שונות שהתגלו במסגרת חקירתו הנגדית של ישועה על ידי הסנגורים, אשר כביכול שומטות את הקרקע מתחת לכתב האישום.
האומנם?
נתחיל בהתחלה, במהות של "תיק 4000":
תיק 4000 הוא האישום הראשון בכתב האישום נגד נתניהו, בני הזוג אלוביץ' ומוזס. באישום זה מואשמים נתניהו ובני הזוג אלוביץ' במספר עבירות, אבל אותנו מעניינת, בשלב הזה, רק עבירת השוחד המיוחסת לשלושה (נתניהו – קבלת שוחד; האלוביצ'ים – מתן שוחד 👇).