בחיי שנמאס לי מהעיסוק ב-״תיקי האלפים״. ההליך הזה נראה כאילו הוא לקוח מעולם אחר, זכר לשיח המטורלל שהתנהל פה בשנים האחרונות.
אבל התועמלנים בשלהם. כאילו לא עברנו טבח נורא. כאילו הכל נראה אותו דבר.
והפעם, מיחזור בפעם המי יודע כמה של הספין על אישורי היועץ.

נתחיל בסיפור עצמו.
סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע שכדי לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה – יש לקבל הסכמה של היועמ״ש.
בתחילת דרכם של ״תיקי האלפים״, נתניהו טען, באמצעות סנגוריו, שלא ניתנה הסכמה שכזו בתיקים 1000 ו-4000, ולכן יש לבטל את האישומים הרלבנטיים. בהמשך נחזור להחלטה בעניין.

לפני כמה חודשים, כשהתרגשה שוב תיאוריית הקונספירציה אודות ״תפירת תיקים״, התייחסתי בהרחבה 👇 לשתי פרשות, שחסידי התיאוריה מרבים לנופף בהן: יעקב נאמן ז״ל ואביגדור קהלני יבדל״א.
אך לא מצאתי טעם לעסוק ברמון.

פרשת אביגדור קהלני

לצד פרשת נאמן (ראו כאן 👇), מרבים חסידי תיאוריית הקונספירציה אודות ״תפירת תיקים״ ו-״סיכול מינויים״ לנופף בעניינו של קהלני. אם הבנתי נכון, הטענה היא שמערכת אכיפת החוק סיכלה את מינוי קהלני לשר לביטחון פנים, משום שהיה לעומתי כלפיה.

פרשת יעקב נאמן

הנה לדוגמה ״מאמרו״ של ארז תדמור שכותרתו ״היסטוריית החיסולים הפוליטיים של הפרקליטות״.
לפי תדמור, ל-״שר״ קהלני נתפר תיק, ולראיה – ששופט השלום אל-יגון קבע שהוא אפילו לא נדרש להשיב לאשמה. גם בערעור קהלני זוכה. הקורא הסביר יסיק: לשר קהלני נתפר תיק, וקביעתו של אל-יגון אושררה בערעור.

אחד מעמודי התווך של תיאוריית הקונספירציה אודות ״תפירת תיקים״ ו-״סיכול מינויים״ על ידי מערכת אכיפת החוק היא פרשת יעקב נאמן.
עיקרי הפרשה ידועים לכל: ב-1996 נאמן מונה ע״י נתניהו לשר המשפטים. סמוך לאחר מכן נפתחה נגדו חקירה פלילית, ונאמן התפטר.

אותה חקירה הפכה לימים לכתב אישום. בתום המשפט שהתנהל, נאמן זוכה, וסמוך לאחר מכן מונה לשר האוצר. הקונספירציה הרווחת (הנה כאן 👇 מפי התועמלן ארז תדמור) היא ש-״נשלף מתהומות הנשייה מסמך ששכב שנים״, ושנאמן גם הואשם ב-״אי דיוקים״ בתצהיר שהוגש לבג״ץ, מבלי שפורטו נסיבות הגשת התצהיר.