ובו על חוק ופסק דין שמבקרי בג״ץ מימין נוטים שלא להזכירם: חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, ופסק הדין שקבע שהחוק חוקתי.
נתחיל מהחוק מצ״ב): ראשיתו בימי קואליציית אולמרט, אך הוא זכה לתמיכה ממשלתית, ונחקק – בתחילת כהונת נתניהו.
ובו על דעת המיעוט של השופט לוי ז״ל.
כזכור, הטיפול המשפטי בתוכנית ההתנתקות התנקז לפסק דין שדן בחוקיות חוק יישום ההתנתקות, שעתירות רבות ביקשו להכריז עליו כבלתי חוקתי.
בדעת הרוב של 10 מתוך 11 שופטי ההרכב עסקתי בשרשור הקודם (מצ״ב).
ובו על דעת הרוב בפסק הדין שאליו התנקז הטיפול המשפטי בתוכנית ההתנתקות, ושבו הוכרעו עתירות שתקפו את חוק יישום ההתנתקות, בטענה שהוא בלתי חוקתי.
פסק הדין ארוך מאוד (337 עמ׳, רובם של דעת הרוב), ולכן התמקדתי, מטבע הדברים, במענה לביקורות המרכזיות בעקבותיו.
ביקורות אלו מתחלקת לשניים: טענה על כך שבג״ץ לא מנע את ההתנתקות, וטענה אחרת, מושכלת יותר, לפיה אומנם בג״ץ לא היה צריך להתערב בעניין, אך גם לא במקרים אחרים.
בשרשור זה אתמודד בעיקר עם הטענה הראשונה, כי לטעמי היא מופרכת. המענה לטענה השנייה מורכב בהרבה, ולא מתאים למדיום הזה.
עם זאת, יש לציין שגם מי שכביכול מסכים שבג״ץ לא היה צריך להתערב, לא מצליח להתאפק ובכל זאת נגרר לסוג הביקורת הראשון. למשל, הנה שני ציטוטים מתוך טור ביקורת מוכר מאוד: איך אפשר גם להסכים שבג״ץ לא היה צריך להתערב, וגם להעלות על נס את דעת המיעוט של לוי שלא אישר את הריסת הבתים?
אי שם בתקופת האבן, כלומר לפני כשבועיים, עסקו כולם בפסקת ההתגברות. אחת הטענות שהועלו בעד חקיקתה היא האופן שבו טופלה משפטית תוכנית ההתנתקות.
בפרט, נטען שוב ושוב אודות ״מעצרים של בנות 14 רק משום שהפגינו״, כשההוכחה לכך היא החלטה מסוימת של השופטת פרוקצ׳יה.
אז החלטה כזו אכן היתה – בש״פ 6844/05. אלא מאי? כרגיל, העובדות לגבי נסיבות ההחלטה, איך נאמר, מעט שונות. תחילה, הנה עובדות כתבי האישום (ברבים) שהוגשו נגד הנערה, המתארות מסכת מתמשכת של הפרת חוק, ובעיקר זלזול בו:
א. בשנת 1992 נחקקו לראשונה חוקי יסוד שעסקו בזכויות אדם (כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק), וזאת לאחר כמה חוקי יסוד שעסקו בבסיס המשטר בישראל (הכנסת, הממשלה, הצבא וכו׳).
ב. לא נכנס כאן לשאלה מה זה בדיוק ״חוק יסוד״ לעומת ״חוק רגיל״, אבל ככלל אין מחלוקת שמדובר בפרקים מתוך החוקה, פרוייקט שכידוע לא הושלם בישראל. לכן, ובשל תוכנם של חוקי היסוד, בימ״ש העליון קבע שחוקי היסוד הם בדרגה גבוהה יותר מחוק ״רגיל״, ולכן חוק רגיל חייב להיות מותאם לחוקי היסוד.
ג. זוהי למעשה ״המהפכה החוקתית״ הידועה: בימ״ש קבע שניתן לפסול חוק רגיל, אם הוא סותר חוק יסוד (ואם מתקיימים עוד כמה תנאים).
ד. בשנת 1994 חוקקה הכנסת חוק שאסר ייבוא של בשר קפוא לא כשר. חברת ייבוא בשר (״מיטראל״) עתרה לבג״ץ וטענה שהחוק פוגע בחופש העיסוק. העתירה התקבלה, והחוק בוטל.
ה. פסילת החוק יצרה משבר פוליטי. הפתרון שנמצא היה ״פסקת התגברות״: שינוי חוק יסוד חופש העיסוק והוספת פסקה הקובעת שהכנסת יכולה לחוקק חוק רגיל שיגבור על חוק היסוד (אף שכלל חוק רגיל לא יכול לעשות כן), בתנאים הקבועים בסעיף 8 (שהוא הוא פסקת ההתגברות). הנה חוק היסוד לאחר התיקון:
א. העובדות בקצרה: ביולי 2015 התרחש הפיגוע בדומא, בו נרצחו 3 בני משפחת דוואבשה. החשד היה שמדובר בטרור יהודי. בסוף נובמבר 2015 הפכה החקירה לגלויה, ובראשית 2016 הוגשו כתבי האישום.
